המחבר: אלא אמרתי לך שהקבלה בימים הראשונים לא היתה נמסרת אלא בחשאי מפי מקובל חכם לאזן מקובל משכיל; ע"כ איננו רחוק שהיתה אמונת הגלגול סוד נעלם מר' בנימין בעל המסעות.
האורח: איני רואה שום טעם להסתיר אמונת הגלגול מן ההמון, והנה בדורות האלה הוא מפורסמות בין עם הארץ, ואינה מפסדת אמונתם כלל, אבל נועלת להם באיזה צד. התחשוב שהמקובלים האחרונים השכילו יותר מרבותינו הראשונים? שהם היו חושבים שיש בפרסום האמונה הזאת סכנה להמון העם, ואלה הבינו שפרסומה טוב ומועיל. ואולם אדוני, הנה אנכי הרואה שגם מרבותינו חכמי התלמוד היה הסוד הזה נסתר ונעלם. הלא במקומות הרבה אמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף , ואם היה עולה על דעתם שהנשמות היורדות בגופות הנולדים היכן כלן חדשות, איך לא הבינו שאין במאמרם ממש כלל? כי אמנם אם הנשמות מתגלגלות פעם אחד פעם מגוף אל גוף, אימתי וכלו הנשמות שבגוף, ואימתי יבא בן דוד? והלא אפשר שהתגלגלה הנשמות לדורי דורות, ובן דוד לא יבא עוד כל ימי הארץ. ואיך זרזו את העם לעסיק בפריה ורביה כדי לקרב את הגאולה, מן הטעם הזה שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף? והלא אחרי שרוב הנולדים חוטאים במקצת וצריכים גלגול לתקן אשר עוותו, נמצא שהמעמיד בן אחד הוא מאחר את הגאולה ולא ממהר אותה: כי הבן ההוא הנולד היא עתיד לסגור הדלת בעד שתים נשמות חדשות שהיו מוכנות לצאת מן הגוף, ולא תוכלנה לצאת, כדי להניח מקום לנפש החוטאת לשוב לשבת בארץ עד תום חלאתה. ראה איך אמונת הגלגול סותרת ומפלת ארצה דברי רבותינו חכמי התלמוד.
המחבר: אין ספק אצל הישרים בלבותם, כי הענינם האלה מכלל כבשי דרחמנא, עמוקים עמוקים מי ימצאם, והם נקנים באמונת חכמים ולא בפלפול הלמידים כמוני וכמוך, שעדיין לא הגענו אפילו לרועי צאן.
האורח: עוד אחרת אגדה נא אליך, שכל כל כך היא חדשה האמונה הזאת בקרב בני ישראל, וכל כל היא רחוקה מהיות אמונה מקובלת באומתינו
