השיבותיו: איו מכל זה ראיה כלל נגד חכמת הקבלה, כי הרמ"בם ז"ל ברוח התפלסלפותו מלאו לבו להכחיש מאמדן דעתו כמה דברים המקובלים ומקיימים באומהץ ומה תבקש? והלא כפר במציאות השדים, שמציאותו מפורסמות בדברי רבותינו ז"ל, וכפר במציאות הכשפים, שמציאותם מפורסמות בתורה עצמה.
האורח: הרמ"בם לא החכיש חלילה מה שבא בתורה, אבל פירש דבריה באופן מסכים עם השכל; כי אמנם לא פירשה לנו התורה בפירוש אם יש באמת ממש בכשפים, ואם אינם אלא תחבולה וערמה. אבל נניח הרמ"בם: הלא רבינו סעדיה לא תאמר אלי שהיה מכחיש מאמדן דעתו מה שבאה עליו קבלת האומה, כי אין כמהו נאמן לכל דברי רבותינו ז"ל; אם כן תודה לי שכיון שהוא מלגלג על אמונת הגלגול, אין ספק שהיה הדבר ברור לו שאין זו אמונה מקובלת באומה. ועתה לכה נא אקחך אל מקום אחר, אשר תראה משם כי לא היתה אמונת בגלגול מקויית באמונתנו מקדם, אבל היה מפורסם אצלה שהדעת הזאת בטלה. הלא ידעת ר' בנימין בעל המסעות, שהיה זקן מהרמ"בם, ולא היה איש מתפלסף, אבל היה איש יהודי תמים עם אלהיו ועם קבלת אבותיו; ועתה קחה אלי ספר מסעיו ותראך דבריו.
ואקח ס' מסעות לר' בנימין, ויקרא בו האיש לפני כדברים האלה לאמר: וקרוב מהם כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון והאומה נקראת דורזיאין(*) והם הנקראים פגאנוס (Paganos) כופרים ואין להם דת, והם שטופי זמה, האב לוקח את בתו וכו'; ואמונתם היא שאומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף של אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב או בגוף הבהמה זה דרכם כסל למו עכ"ל, ויוסף האיש ויאמר אלי: ואם היתה אמונת הגלגול מקובלת באומה בימי ר' בנימין, איך ימלאנו לבו לקרות כסילות אמונת העמים ההם, שאינם רחוקים אלא מעט מדעות המקובלים?
(*) החכם ר' אברהם אשער בהעתקתו והערותיו למסעות ר' בנימן מלא בחכמתו שהכונה על הדרוזי (Drusii.)
