טקסט שטמן בחובו את דבר האל ,תרגום המקרא קיבל מעמד של בכורה בתרבות היעד :על פי איגרת אריסטיאס תרגום השבעים נתפס כתאום לטקסט המקור, ונחמיה ח' מתאר את גילוי התורה מחדש על ידי היהודים ,תודות לפרשנות.
תפיסת המקור ותרגום כטקסטים תאומים – כפי שעולה מהאגדה המסופרת באיגרת אריסטיאס – יש עמה תמימות ,שכן מעצם טבעו תרגום הוא תהליך שכרוך בהתמרה ( .(Benjamin 1996:69-70מטבע הדברים התרגומים שחוברו למקרא היו רחוקים מלהיות חסרי פניות :למשל ,מדברי חז"ל על שינויים שהכניסו השבעים אגב תרגום התורה ליוונית עולה כי שינויים אלו היו מכוונים, לעיתים נבעו מסיבות תיאולוגיות ,ועל פי רוב מניעם היה לבל יובן המקרא שלא כהלכה (Tov 1984:65, Kaufmann:1990:215). יתר על כן ,על פי Kaufmann (1995), התפתח שיח רבני על אופיו של התרגום 'היהודי' למקרא – והרי מוסד התרגום לארמית קשור למפעלו הספרותי-דתי של עזרא ויותר מזה של חז"ל (שנאן תשנ"ג:19). יתר על כן ,תרגום אונקלוס משקף דעות אלו :הוא מבטא 'מגמות חינוכיות' (רפל תשמ"ה:71-78), הוא מתייחס להלכה (שם:92-131), כלומר ללקחים שהאליטות היו מעוניינות שיפיקו מהטקסט .כמו כן ,הוא בעל מניע וערך תיאולוגיים (שם:26-62), ולדוגמה הוא משתדל להרחיק את ההגשמה (שם:28-34). בדברים הבאים שנאן (תשנ"ג:19) מרמז לממדם המניפולטיבי של התרגומים הארמיים:
::אך חכמים ראו את ספר הספרים מורה דרך ומדריך לדורות. שינויים מפליגים שאירעו במציאות ההיסטורית והתרבותית של עם-ישראל [...] דרשו טיפול חדש ומחודש במקרא ,על ידי הרקתו מכלי לכלי לא רק במישור הלשון ,אלא גם ובעיקר במישור התכנים .על ידי תרגומו הקנו חכמים משמעות מתחדשת לספר העתיק והקדוש ושמרו על מעמדו החי והמפעיל בחברה כספר היפה לכל עת. התרגום הבלתי מילולי גם איפשר להם לשזור בטקסט המקראי המיתרגם דברי הטפה ,קריאות הזהרה או מילות עידוד ,תוך התייחסות מפורשת או עקיפה לשאלות שהזמן גרמן.
מדברי רפל ושנאן עולה כי אגב התרגום והפרשנות חדרו למקרא מערכות ערכים ואמונות בעלי אופי אקטואלי ,אשר עליהם לא הייתה הסכמה בין קוראים מרקעים שונים ,וספק אם שיקפו את כוונת המחבר ("...אלא גם ובעיקר במישור
