מעיצורים (ירקוני תשס"ד:27-28). לפיכך ,ומשום שהתנ"ך אינו מפוסק ,מראש, המקרא פתוח לדו-משמעות ולאי-הבנה.
עם התיישנות המקרא החמירה בעיית הבנת הטקסט המקראי :כשם שכל טקסט מתקופה אחרת מפעיל מטבעו תהליך פרשני ,כן התנ"ך דרש פירוש או תרגום לשם הבנתו .יתרה מזאת, עוד היצירה המקראית המשיכה בהתהוותה ,וכבר העם היהודי לא הבין את שפת התנ"ך (רפל תשמ"ה:7-9) – ועזרא נאלץ להסתייע ב'מבינים' (נחמיה ח:ב-יג ,יג:כד) .כמו כן ,בין גירוש עם-ישראל מארצו במאה השישית לפנה"ס לשיבת ציון ,חלו בשפה העברית שינויים מפליגים בהיגוי (ירקוני תשס"ד:29-52), בכתיב ,באוצר-המילים (שם:83-84) ובתחביר (שם:73-82). שנויים אלו יצרו אי-הבנות ,ולאי-הבנות אלו קשר ישיר לפולמוס היהודי-נוצרי.
לא זו בלבד שחלו שינויים לשוניים בשפה העברית בעקבות מגעה עם הארמית – השפה הדומיננטית של האזור ,כי אם בקרב דובריה חלו שנויים תפיסתיים ורעיוניים, שנבעו מתמורות חברתיות, חברתיות ,מדיניות ודתיות ( .(Kugel 1998:3יתרה מזאת, רק מיעוט מהעם שב לציון ,וכן התערבו בו נוכרים .גם מולדת המקרא השתנתה, וכובשיה – האשורים ,הבבלים ,הפרסים, היוונים, הרומיים ,הטביעו בה את חותמתם, ושינו את מוסדותיה ואת דפוסי החשיבה של דובריה .העברית חדלה להיות שפת אם עבור יהודים – ובמקומה ,השתלטו הארמית והיוונית .הבעיות בפרשנות המקרא החמירו עוד יותר החל מהמאה השלישית לפנה"ס עם התפשטות התרבות ההלניסטית ,שאז התפשטו דפוסי חשיבה שהיו זרים במרחב השמי .יתר על כן, התעורר הצורך בתרגום התנ"ך ליוונית ובפירושו ביוונית בידי פילון מאלכסנדריה – למען הפזורה היהודית שחיה בעולם ההלניסטי ,ולמען הגויים שגילו עניין מוגבר במקרא .כלומר ,התעורר הצורך בסיגול התנ"ך לקהלי יעד חדשים – ואגב כך חדרו בפרשנות המקרא רעיונות פילוסופיים.
הצורך בתרגום למקרא לא ייחד את החוגים ההלניסטיים דווקא, כי אם גם חז"ל הבינו את חשיבות התרגום למען לא יאבד המסר האלוהי .על כן ,הם פסקו שהקריאה בתורה תלווה בתרגום (שנאן תשנ"ג) ,ונקבעה ההלכה" :לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ,שניים מקרא ואחד תרגום" .הצורך בהלכה זו נבע מכך, שבקרב היהודים תחילה ,ובקרב הנוכרים לאחר מכן ,הייתה הפנייה לפרשנות המקרא ותרגומו להכרחית .בשל היות מטא-טקסטים אלו צוהר להבנת הפרוטו-
