תרגום, חיו בסביבה נוכרית דומה, שקיימות ראיות סבירות שהם הכירו היטב את הנצרות ואת תרבותה, היו מחלוצי הפרשנות הפולמוסית האנטי-נוצרית, היו מונעים ממניעים דומים (הגנת היהדות מפני הנצרות) – ולא מפתיע אפוא הסיקו מסקנות לשוניות וטקסטואליות בעלות משמעות תיאולוגית דומה. לפיכך, החלטנו לדון בפרשנים אלו כאל קבוצה אחת, ולמניעת סרבול אנו מכנים את פרשנינו – 'פרשני-יצי"ב': 'פרשנים יהודיים 'צרפתיים' של ימי הביניים' – המילה 'צרפתיים' נמצאת במירכאות משום שכידוע נהוג בספרות המחקר לכנות כך רק את פרשני צפון-צרפת.
רקע היסטורי לעבודה
הפרהיסטוריה של הפולמוס היהודי-נוצרי על המקרא
אמנם עבודתנו עוסקת בסוגיות לשוניות ותרגומיות של העימות היהודי-נוצרי על המקרא – אולם לצורך ההתעמקות בסוגיות אלו חשוב לחשוף מפניו האחרות של עימות מורכב זה.[1] עימות זה הוא עימות היסטורי, ורישומו ניכר כבר בברית החדשה, בתלמוד ובכתבי אבות הכנסייה (Limor & Stroumsa:1996, Reuther:1974, Setzer:1994). לכאורה הוא בן אלפיים שנה בלבד, אולם הוא פרי מורשת פולמוסית עתיקה הרבה יותר (582-1990:555 Dahan): כבר בתקופת התנ"ך התעמת עם-ישראל עם עובדי-האלילים על רקע אמוני-רעיוני, וכן גם הפילוסופיה היוונית מציגה פנים של עימות רעיוני. במילים אחרות, גם לנצרות וגם ליהדות מורשת אידיאולוגית. ראוי לציין כי על פי הגדרת Thompson (4:1984) אידיאולוגיה היא תופעה שמתאפיינת בכינון יחסי שליטה – ויחסים אלו מאוששים באמצעות מיסטיפיקציה אשר באה לידי ביטוי בעידוד השקפות וערכים הנוחים לבעלי המאה, הצגת ערכים אלו כטבעיים ואוניברסאליים, הכפשת רעיונות העלולים לקרא עליהם תיגר, הדרת צורות חשיבה יריבות, וטשטוש המציאות החברתית בהתאם לצורך (איגלטון תשס"ו:15).
בצד היבטיו האידיאולוגיים וההיסטוריים לעימות היהודי-נוצרי היבט לשוני. הוא
נובע מכך שכבר ביסוד השפה העברית טמונה בעיה של רב-משמעות, משום
ההומוגראפיה שקיימת בה באופן טבעי, בשל היות האלף-בית העברי בנוי בעיקר
───
- ^ אולי דרך לאמוד את היקפה של ספרות הפולמוס הנוצרית נגד היהדות היא להתבונן בביליוגרפיה הכרונולוגית שערך Schreckenberg (1988).
