קדושי כסף ודברי סופרים בכלל
רסד
ויותר מבואר בירושלמי הגיגה פרק א׳ הלכה ב׳:
״אמר ר׳ יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה תנא ר׳ יסא קומי ר׳ יוחנן ראייה כל שהוא הכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף אסר לו ויש כן וכו' אמר ר׳ יוסי בר׳ בון ר׳ יוחנן כדעתיה ור׳ הושעי׳ כדעתיה ר׳ יוחנן כדעתיה דר׳ יוחנן דו אמר כל השיעורין הלכה למשה מסיני הוי דו אמר מעה כסף ושתי כסף דבר תורה ר׳ הושעי׳ כדעתיה ר׳ הושעי׳ דו אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השיעורין שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאי זו שיעור אכל הוי דו אמר ראיי' כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף וכו'״.
והנה אין הלכה כר׳ הושעי׳ ור׳ אלעזר ובכל הש"ס הדברים פשוטים כר׳ יוחנן דהשיעורים הלכה למשה מסיני, כמו שהוא גם פשטן של דברים שהרי ענשה תורה על כל האיסורין ועל יום הכפורים ועל הוצאת שבת, ובודאי נתבאר יחד עם זה שיעור החיוב.
אבל זה אינו נוגע לדברינו במקום הזה ואינו ענין לדברינו.
זה הננו רואים דלר׳ אושעי' ולר׳ אלעזר הנה אף שלא נמסרו השיעורים, והבית דין הגדול של כל ישראל בימים היותר ראשונים הם מתוך העיון ביסודי התורה ובלימוד דבר מדבר גדרו את שיעורי העונשין, הנה אחר זה, אחרי מה שהוגדרו העונשין על ידי בית דין הגדול של כל ישראל על פי יסודי התורה, יש לזה כל דין תורה(מה), והאוכל כזית נבלה וחזיר לוקה, כזית חלב ענוש כרת, והמוציא שיעורי שבת חייב סקילה.
וכן ממש הוא בקדושי כסף שכיון שהכריעו הבית דין של כל ישראל שזה שהקפידה תורה שהנושא אשה צריך שיקנה אותה בפני עדים, גם הקנין על ידי כסף קנין הוא, ועל כן הרי היא גם בקדושי כסף אשת איש גמורה לכל דבריה וחייבין עליה סקילה בנערה המאורסה וחנק באשת איש.
הערה (מה): והרב ר׳ יוסף שאול זצ״ל בגליון הירושלמי שם כתב ״וכל השיעורין לא חכמים הם שנתנו צ"ע לפמ״ש הרמב״ם בהקדמתו לפירוש המשנה בזרעים דבהלמ״ס לא מצינו מחלוקת והרי בשיעורין דהם הלכה לממ״ס כדסבירא ליה לר׳ יוהנן והרי ר׳ הושעי׳ ור׳ יונה נחלקו על זה ועי׳ בשו״ת חות יאיר סי׳ קצ״ב שם האריך הרחיב הדבור בענין ולא הרגיש בדברי ירושלמי אלו".
ובמח"כ אין זה כי אם דברי טעות, כונת דברי הרמב"ם היא שאין בחם מחלוקת שיהי׳ זה אומר שזה אסור מהלכה למשה מסיני, וזה יאמר שזה מותר לגמרי.
שזה לגמרי דבר שאי אפשר כי המקובל לאיסור הלכה למשה מסיני התנאי היותר ראשון על זה הוא שהדבר מקובל לכל ישראל לאיסור, שהרי אם הוא הלכה למשה מסיני הרי נתפשט מראש לאיסור בכל ישראל ואיך יהי׳ מי שיחלוק על זה ויאמר שזה היתר גמור הוא.
אבל זה ודאי שאף שהדבר פשוט בכל ישראל, אפשר שיחי׳ מחלוקת אם זה הוא מפני שהוא הללמ״ס, או שאסור מפני שכן הכריעו הבית דין הגדול, והדברים פשוטים.
ובפרט במקום הזה שהוא אחר זה דין דאורייתא גמור.
ואמנם שגם רוב דברי החות יאיר שם אין להם ענין, וכונת חרמב״ם על דבר העומד לעצמו ואינו קשור עם דברי התורה כמו שגם כתב מפורש ״ואינו נקשר בו" ויבואר לנו כל זח במקומו בכרך ראשון.
