486
הקבלה והדרשות
והשתמשו בהמקום הזה בהלשון ״חגיגות״ גם על החגיגה הבאה בחג, וגם
על דבר החגים עצמם, לאמר דיני המועדות.
ועל כן נבין גם דברי הגמ׳ על זה אשר בא שם ״חגיגות מכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותם חג לד׳ זביחה דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא וכו'״.
ואלו הי' הדבר כי פירשו את הלשון ״חגיגות״ האמור במשנה רק על קרבן חגיגה לבד, מה ענין להלשון ״חגיגות מכתב כתיבן לא צריכא״ והרי אין לנו כי אם זה לבד,
אבל כן הדבר שפירוש ״חגיגות״ הם גם על קרבנות חגיגה וגם על כל עניני דיני המועדות עצמם, ומפני שהעם השתמשו בלשונם כן בא כן גם בהמשנה.
ולא נרצה לדבר איך הי' הסדר ביסוד המשנה אשר סדר זרעים לא נסדר שם לעצמו,
כי מדרכינו להתרחק מכל השערה ומכל דבר אשר אין לנו דברים מפורשים לבררו משם(לב).
ומאד יכול להיות כי סדר מועד הי׳ שם לסדר האחרון, והמשנה הזאת באה שם בסוף הסדר הזה,
דהיינו בסוף כל סדרי המשנה מיסוד המשנה,
ואצלינו נשארו הדברים כן, כי גם אצלינו מס׳ חגיגה בסוף כל סדר מועד.
וכל מה שנתוסף אצלינו משם ואילך אינו שייך כלל לדיני חגיגה כל עיקר.
פרק י״א.
הפשיטות להספיקות.
ואם לא ראו כל העוסקים בזה ולא שמו לב למשנה שלמה אשר נאמרה מפורש על הענין הגדול הזה הנה יפלא עוד יותר כי גם לא שמו לב לדבר פשוט מאד, אשר גם זה לבדו די לברר לנו את כל הדבר.
והדבר הזה הוא דבר פשיטות הספיקות.
הערה (לב): ונראים הדברים, כי דיני בכורים אשר גם יובאו במקדש, וגם מעשר שני
הנאכל בירושלים, וכן תרומה חלה ומעשרות הניתנים לכהנים ולוים, כללו בתוך סדר קדשים
בפרט כי קראו זה בשם העבודות, דהיינו עבודת כהנים ולוים, על כן כללו שם גם כ"ד מתנות
כהנים ולוים.
ודיני מתנות עניים כלקט שכחה ופאה פרט ועוללות כללו בסדר נזיקין, דהיינו סדר הדינים כאשר קראו הם, והרי גם זה נכלל בכלל הדינים של שלי ושלך מה לעניים ומה לבעל הבית.
והרי בכל האופנים הנם קרובים לדיני שלי ושלך בסדר ״הדינים" מן מס׳ עבודה זרה אשר נשארה גם אצלינו בסדר זה.
וגם שביעית בהיות זה אפקעתא דמלכה כללו בסדר זה, נשארה רק מס׳ כלאים, ויכול להיות שנכללה יחד עם פאה ושביעית.
אבל אי אפשר להכנס בחקירה זו אחרי אשר אצלינו נשתנה כל זה ואין דרך לברר מאי דהוה.
