434
המתיבתא בהגליל באושא
וכל דבריו הארוכים האלה אינם כי אם טעות על טעות.
וראשונה טעה ראפאפורט ולא ידע כי לא לבד שר' ישמעאל לא הי' חי עוד בשלפי השמד, שהי' ימים רבים אחרי מלחמת ביתר,
כי אם שלא חי עוד אפי' בימי השמד עצמן כי אם נהרג כבר הרבה לפני זה, עוד גם לפני מלחמת ביתר עצמה, בראשית ימי המרידה.
ובא במכילתא שמות פרשה משפטים כ"ב על הפסוק אם ענה תענה:
"כבר היה ר' ישמעאל ור' שמעון (בן הסגן, כמו שכבר נתבאר לנו בדברינו מירושלים ליבנה פרק מ"ז צד 180) יוצאין ליהרג אמר לו ר' שמעון לר' ישמעאל רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג וכו' וכשנהרגו ר' שמעון ור' ישמעאל אמר להם ר' עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורעניות וכו'".
וכן הוא גם במס' שמחות פרק ח' "וכשנהרגו ר' שמעון ור' ישמעאל באה השמועה אצל ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא עמדו וחגרו מתניהם שק וכו'".
והדברים הנם כל כך מפורסמים וידועים כן עד כי התוס' ביבמות ד' ק"ד ד"ה אמר ר"י בר' יוסי כתבו "שנהרג קודם ר' עקיבא" ולא כתבו היכן נאמר זה בהיות הדברים ידועים.
ומבואר כי ר' ישמעאל נהרג עוד בחיי ר' עקיבא ולפנינו בפרק ל"ז יבואר כי נהרג ר' ישמעאל עוד לפני ימי ביתר.
ופתאום יאמר לנו ראפאפורט כי הנאמר שר' ישמעאל הי' מהולכי אושא הכונה על הזמן של שלפי השמד שהי' בערך כעשרים שנה אחרי מות ר' ישמעאל ככל אשר יצומצם לפנינו.
ואמנם כי בחפזו לא שם ראפאפורט לב גם לדבריו בעצמו, כי הנה יאמר: "והנה לדעתי אי אפשר לפרש הכינוי הזה "הולכי אושא" על דרך אחר רק שהם מזמן אסיפה זו הנזכרת במדרש ושמה הלכו אז כמה חכמים וגם אנשים פשוטים ממרחקים שונים יעוי"ש במדרש במאמר ר' יהודה ואתם רבותינו גדולי התורה מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים וכו'".
ורק בהשתוממות אפשר לראות איך סתירה גמורה מתהפכת תחת ידם לראי' גמורה.
שאיך אפשר לאמר על זמן אשר כולם באו לאושא ממקומות אחרים רק על ר' ישמעאל לבדו הולכי אושא.
ואיך אפשר שיהי' זה בזמן ההוא "מאן הולכי אושא ר' ישמעאל".
והלא כדברי הרב שי"ר בעצמו הלכו אז כל החכמים כולם וגם אנשים פשוטים לאושא ממקומות אחרים, "וכולם היו אז הולכי אושא" ואיך אפשר לאמר סתם "הולכי אושא" ולכוין בזה רק לר' ישמעאל כמו שיפרשו זה בגמ' "מאן הולכי אושא ר' ישמעאל".
והרי הדבר הזה לבדו די להכריע שהי' זה בראשית ימי אדריאנוס, בשעה שכל ראשי זקני הדור קבעו מקומם בהגליל אם באושא עצמה או בהמקומות הסמוכים לה ככל אשר יבואר בפרק הבא.
ורק ר' ישמעאל לבדו מכל ראשי זקני הדור נשאר במקומו בקצה ארץ יהודה והי' בא בימי הוועד משם לאושא, ועל כן הי' רק הוא לבדו בין כל ראשי זקני הדור אשר הי' אז מהולכי אושא ככל התלמידים אשר באו משם.
