הסוזיבתא בחגליל באושא
ריז
פרק ג.
הדבר הזה כי היתה המתיבתא היחידה הכללית שני פעמים שונים בהגליל באושא מפורש בדברי ר' יוחנן במס' ראש השנה ד' ל"א, ובחשבו שם כל המקומות אשר גלתה שם סנהדרין יאמר:
"וכנגדם גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריא".
והנה מפורש בזה כי היתה המתיבתא הכללית דהיינו הסנהדרין שני פעמים באושא, וכי בשניהם באו לאושא מיבנה,
והיינו שבשניהם לא הי' להם מקום אחר בינתיים להסנהדרין הכללית.
אבל מתי היו שני הפעמים האלה, הנה בהיות כל דברי ימי ישראל לוטים בערפל, והעוסקים בהם רחוקים מכל חקירה ובירור, וידברו כאשר יעלה המזלג עשו כל אחד כחפצו וכהעולה על דעתו.
ועל ידי זה גם נתערבבו אצלם כל דברי הימים האלה כולם.
והרב ראפאפורט בערך מלין ערך אושא עמוד 232 נסתבך בזה כל כך עד כי תחת אשר שני הפעמים היו גם שניהם לפני ימי ביתר יצא לו שהיו שניהם אחרי ביתר.
ואחרי אשר באות א' ידבר שם רק על מקום אושא בהגליל, יתחיל מיד דבריו באות ב' מהזמן אשר אחרי ביתר ויאמר:
"והנה מצינו במדרש שיר השירים פסוק סמכוני באשישות בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן ר' יהודה ור' נחמיה ר' מאיר ור' יוסי ור' שמעון בן יוחאי ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב וכו' אך מה שקשה קצת (!) מה שנמצא ריש פרק ג' דבבא בתרא אמר ר' יוחנן שמעתי מהולכי אושא מנין לחזקה שלש שנים וכו' מאן הולכי אושא ר' ישמעאל עד כאן והנה לדעתי אי אפשר לפרש הכינוי הזה הולכי אושא על דרך אחר רק שהם מזמן אסיפה זו הנזכרת במדרש ושמה הלכו אז כמה חכמים וגם אנשים פשוטים ממרחקים שונים יעו"ש במדרש במאמר ר' יהודה ואתם רבותינו גדולי התורה מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או וכו' ועכ"פ נראה מגמ' דבבא בתרא כי ר' ישמעאל הוא הגדול (!) בהולכי אושא והמאמר מהם(!) על שמו נקרא ואלו במדרש שה"ש שם נחשבים כל החכמים המתכנסים שם בשמותם וכתוב אצלם עוד "ואלו הן" ולא נמצא גם ר' ישמעאל ביניהם. וצריכין אנו לומר שהמדרש חושב רק כל המדברים שמה דברי אגדה בעת הפטירה משם לברך לאנשי העיר וכו' אכן ר' ישמעאל שהי' היותר זקן ביניהם לפי חשבון הדורות אפשר ששתק וגם אפשר לכבודו ולכבוד שאר זקנים וגדולים דרשו אלה בעלי אגדה".
וקשה הדבר לראות חקירה כזו הנוגעת לכל מעשי הימים לפני ביתר ולאחר ימי ביתר נסחבת לתוך פלפולים זרים כאלה.
