452
בן הנשיא ובית הנשיאים באושא
וכל דבריו היו רק עם דור תלמידי ר׳ עקיבא ככל אשר יבואר לפנינו בדברינו על ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ביחוד(יח).
ומפרש התוספתא הרב בעל חסדי דוד רצה שם לעשות להיפך לקיים כי רבי הוא רבינו הקדוש כמו שבאמת אי אפשר להיות כאן אחרת (עי׳ בהערה) רק להגיה תחת ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ר׳ אלעזר בן שמוע ויאמר שם:
״בפ׳ בתרא דיומא ד׳ ע"ט הכי תנייה אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל ר׳ אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום ע"ש ועכ"פ הגירסא שלפנינו אי אפשר להעמידה דהא ר׳ אלעזר בר׳ צדוק בזמן החרבן הי׳ בדור ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ יוחנן בן נורי מתלמידיהם והוא חבירו של ר׳ עקיבא ורבי מתלמידי תלמידיו של ר׳ עקיבא והוא סוף משנה וכו'״.
וכל הדברים האלה אינם כי אם טעות על טעות.
את אשר ירצה להגיד ר׳ אלעזר בן שמוע תחת ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ולאמר שזה מעשה אחת עם האמור בבבלי יומא ד׳ ע"ט,
נעלמו ממנו דברי הירושלמי המפורשים שהעובדא הזאת היתה באמת עם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק.
ובירושלמי סנהדרין פרק ז׳ הלכה ב׳ על דברי המשנה שם "אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק מעשה בבת כהן שזינתה וכו'״ בא שם בירושלמי:
״אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק תינוק הייתי מורכב על כתיפו של אבא וראיתי בת כהן שזינתה והקיפוה וכו׳ אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק כד חמא דא מלתא לא הי׳ פחות מבן עשר שנין כד הוה מהלך עם רבי לא הוה פחות וכו׳ ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור' אלעזר בר׳ צדוק מבית שריון (מבית שערים) ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסוכה״.
ומבואר ומפורש שזה ודאי שהי׳ זה עם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אשר אך הוא ראה בירושלים בת כהן שזינתה שנשרפה ולא ר׳ אלעזר בן שמוע.
ודברי הירושלמי מפורשים שזה אחד עם המעשה שהי׳ לו לרבי עמו שבהלכם לבית שערים אכלו תאינים, וענבים עראי חוץ לסוכה.
ודברי המעשה אצל ר׳ אלעזך בן שמוע היתה אחר זח בימי גדלותו של רבי.
והחסדי דוד יאמר שם ״ועכ״פ הגירסא שלפנינו אי אפשר להעמידה דהא ר׳ אלעזר בר׳ צדוק בזמן החרבן הי׳ בדור ר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכו׳ ורבי מתלמידי תלמידיו של ר׳ עקיבא וכו׳".
וכן הם שם טענותיהם של היוחסין והסדר הדורות, וכן הם טענותיהם של החוקרים החדשים בכל מקום.
הערה (יח): ומפני שדברי היוחסין והסדר הדורות אין להם שחר בנוגע להמקום הזה, לא רציתי להעיר בפנים שגם עיקר דבריהם טעות.
שאף שכן הדבר שנמצא בתוספתא ובירושלמי שקראו לפעמים בני הדור להנשיא בשם רבי וברבי.
אבל אין זה ענין לסתם דברי התוספתא ואין זה ענין למקום שהוא עצמו המספר ״אמר רבי מעשה וכו׳״ כי רבי בתור שם העצם לא נמצא בשום מקום כי אם על רבינו הקדוש אפס זולתו.
