ר' עקיבא והמלחמה
שטו
והדבר מבואר שר׳ עקיבא גם בביתר עצמה לא הי׳ כלל, לפי שלא התערב
בזה מאומה(פד).
ובאבות דר׳ נתן פרק ל"ח נאמר:
״ועליהם אמר הכתוב וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים אלא אלמנות ולא אלמנות כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש".
והוא גם דבר פשוט כן, כמו שכבר נתבאר כי יותר משנה שלמה לפני מצור ביתר כבר ראה ר׳ עקיבא וישר נוכח, והודיע לכל ישראל, כי אין ד׳ בקרבם, והיא לא תצלח, ועתידה פורענות גדולה לבוא.
פרק מ״ב.
מקום המלחמה, גליל ויהודה.
בחקירת דברי הימים עלינו לפרוש אור מתוך חקירה שלמה ולהשתדל כי גם הסתומות יהיו למפורשות.
אבל בדברי ישראל הי' הדבר להיפך כי השתדלו השתדלות גדולה מאד לעשות מהמפורשות סתומות.
וגם המלחמה הגדולה והנוראה הזאת בכללה אשר היא אחת המאורעות היותר גדולות בדברי ימי ישראל נהפכה תחת יד החוקרים האחרונים, עד כי גם הפכו את מקומה.
תכלית דברינו אינו לצמצם את מקום העיר ביתר, אשר נקראו אז כן בארץ ישראל ערים שונות, כי אין זה מלאכתנו.
עיקר דברינו הוא הנוגע לכל דברי הימים והוא לדעת היכן היתה עיקר המלחמה הזאת אם ביהודה או בהגליל.
רואים אנו מאחרי המלחמה הזאת כי נתקו רגלי בני ישראל להגליל ומאז ואילך הי׳ עיקר מושבם בהגליל ולא ביהודה.
וזה לבדו כבר די להורות לנו כי עיקר קצף הרומיים הי׳ על יהודה, והיא גם נחרבה אז ברובה.
רואים אנו מאז ואילך כי מושב הנשיאים והמתיבתות כולם היו בהגליל, בית שערים שפרעם צפורי טבריא מקומי המתיבתות מאז, והם כולם רק בהגליל.
וזה לנו האות כי כבדה אז יד הרומיים להעתיק מושבם להגליל ורק שם נתנו להם לשאוף רוח.
רואים אנו כי לקיים הדין כי מציון תצא תורה שלחו שלוחיהם לקידוש החדש ועיבור השנה לארץ יהודה להושיב בית דין ולקיים הדבר שם.
הערה (פד): ואין חפצנו לדבר על דברי הרמב״ם סוף הלכות מלכים שהי׳ ר׳ עקיבא בביתר
נושא כלי בן כוזיבא שהדבר ידוע כי בענינים כאלה לא עסקו רבותינו הראשונים ולא הי׳ זה
מעין מלאכתם.
