444
המתיבתא בהגליל באושא
ועי׳ גם תוספתא אהלות פרק ט"ז: ״מעשה בר׳ ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד הי׳ ידוע ועשה להן תפיסה עשה להן שכונת קברות וכשבא אצל ר׳ עקיבא אמר כל שיגעת לריק וכו'״.
וכן הם ענין הדברים אצל ר׳ יוחנן בן נורי במס׳ יומא ד׳ ל"ח:
"אמר ר׳ יוחנן בן נורי פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנים בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינוס אני וכוי וכשבאתי וסחתי דברי לפני ר׳ עקיבא אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו״.
וכל הדברים יתאימו יחד והולכים ומבארים את כל הדבר כמו שהוא כי בימים ההם הי׳ ר׳ עקיבא ראש הדור ומנהיגו, אשר כל הדברים ישובו אליו, וכי הי׳ שם המציע את המשנה במתיבתא כמו שנתבאר.
ועי׳ בתוספתא אהלות פרק ה׳:
״אמר ר׳ יוסי בא ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו מה אתה אומר בעין של תנור אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר".
ועי׳ כן גם בתוספתא מעשר שני פ"א הי"ג:
״אמר ר׳ יוסי בא ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו חלות חריע מה הן שילקחו בכסף מעשר אמר לו אל ילקחו אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא אומר ילקחו״.
ובתוספתא בבא בתרא פרק ב׳ (בנוגע לדברי המשנה שם פרק ג׳):
״אמר ר׳ יוסי בא ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ואמר לו הרי שהחזיק בפני שנים שנה ראשונה ובפני שנים שנה שניה ובפני שנים שנה שלישית מהו אמר לו הרי זו חזקה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא אומר אינה חזקה״.
ובתוספתא כלים בבא מציעא פ"א ״אמר ר׳ יוסי בא ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו מה אתה אומר בפיקא של מתכת אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר״ וקאי על המשנה כלים פי"א מ"ו וצ׳׳ל להיפך.
ולא נמצא כזאת לר׳ יוחנן בן נורי עם ר׳ חלפתא בנוגע לשום תנא מהימים ההם.
והדבר גם מבואר שלא הי׳ זה להם הצעת הספיקות בישבם יחד,
כי אם שבכל המקומות האלה נאמר ״בא לו ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא, ואמר לו וכו'״.
והוא לפי שהי׳ זה בימי היותם בהגליל באושא בהיות ר׳ עקיבא שם המציע את המשנה, ור' חלפתא בזקנותו המופלגת שהכיר עוד את רבן גמליאל הזקן (כמו שהוא בשבת קט״ו) לא הי׳ בא לאושא לבית הוועד.
ועל כן בהיות ר׳ יוחנן בן נורי אז בבית שערים הקרובה לצפורי, הנה בכל פעם אשר הי׳ לו ויכוח בבית הוועד עם ר׳ עקיבא בא לו אצל ר׳ חלפתא לשמוע דעתו הוא(י).
הערה (י): ובמס׳ ב״ק ד׳ ע׳ יש בגמ׳ ״אמר ר׳ יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ריב"נ ללמוד תורה ואמרי לה ריב"נ ללמוד תורה אצל אבא חלפתא".
