המתיבתא בהגליל באושא
רכב וגם כל ענין הדברים בפסחים י״ג שם הי׳ ונאמר שם: ״דתניא ארבעה עשר שחל להיות בשבת וכו׳ דברי ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע אמרו לו וכו׳ אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר׳ אלעזד בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע״.
ועל פי כל הדברים האלה נבין גם את לשון המשנה מקואות פרק ז׳ משנה א׳, ונבין את ענינה, ובא שם:
״יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק אמר ר׳ עקיבא הי׳ ר׳ ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה״.
והדברים יפליאו מאד שהרי לא נאמר כלל לפני זה ״דברי ר׳ עקיבא״ ומה ענין להדברים ״אמר ר׳ עקיבא הי׳ ר׳ ישמעאל דן כנגדי".
אף גם זאת שגם עיקר הדבר יפלא שר׳ ישמעאל חולק על ר׳ עקיבא, ודבריו להחמיר, ובכל זה עשה הלכה למעשה להקל כר׳ עקיבא.
והדבר הזה כבר הרגיש גם הרמב"ם ז"ל בפי׳ המשנה וכתב ״והעידו אנשי מידבא משמו וכו׳ ואמנם מה שהי׳ חולק על ר׳ עקיבא הוא במשא ומתן של הדין ועל צד הויכוח לא שהוא יסבור כך״.
ובדברי רבינו עדין לא נתישבו הדברים כלל שהרי בודאי שלא היו דברי ר׳ ישמעאל רק לפלפולא בעלמא כי אם שכך נטה דעתו, ושלא כדעת ר׳ עקיבא, ואיך הורה אחר זה הלכה למעשה להקל שלא כדעתו.
וגם הלשון ״הי׳ ר׳ ישמעאל דן כנגדי לומר״ אי אפשר לאמר על מחלוקת של שנים שוין החולקים יחד כי אם כשר׳ עקיבא אמר דבר מוחלט.
אבל כן הדבר כי לא הי׳ בזה כל מחלוקת מסברא בין ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל.
וכל המשנה הזאת ״יש מעלין וכו׳ וטיט הנרוק״ הוא מיסוד המשנה, וכבר נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע בפירוש המשנה הזאת בדין טיט הנרוק כמו שהוא בפרק ב׳ משנה י׳ ויבואר לנו בדברי ״חתימת המשנה״ פרק ג׳.
וכבר נתבאר לנו שגם ר' ישמעאל הי׳ בא לבית הוועד באושא, וכי ר׳ עקיבא הי׳ שם המציע את המשנה.
ועל כן בהציע ר׳ עקיבא את יסוד המשנה ״יש מעלין וכו'״ וגרס בה כרוב הגורסים ״אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד וכו'״, הי׳ ר׳ ישמעאל דן כנגדו לומר לבלי לגרוס שלג באלו מעלין.
אבל מפני שהי׳ זה מר׳ ישמעאל רק מה שנסתפק מסברא, ור׳ עקיבא קבל כן מרבותיו בלשון המשנה שגרסו שם גם שלג(ט) ואחרי שיתר החכמים בהמתיבתא לא נחלקו בזה על קבלת ר׳ עקיבא, על כן קבל זה ר׳ ישמעאל וסמך על זה גם להלכה למעשה.
הערה (ט): כבר ביארנו פעמים רבות כי הפרטים הבאים ביסוד המשנה היו כבר קבלות בפי׳ יסוד המשנה, ויש מהפרטים שהיו על דעת כולם ויש שנתקבלו רק אליבא דהאי תנא.
