568
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
מפני שהוא בולע ר׳ עקיבא אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרים אלא עם הבשר ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת.״
ובירושלמי מיד אחר המשנה בא:
״אמר ר׳ יוחנן לית כאן נכבשין אלא שלוקים כבוש כרותח הוא.״
ורבותינו הר"ש והרא״ש קיימו דברי הירושלמי כמו שהם ועשו מחלוקת בין הירושלמי והבבלי, והר״ש שם (משנה ה׳ ד"ה שכבשו) כתב:
״ולקמן אמתניתין דחגבים טמאים שנכבשו גרסינן בירושלמי אמר ר"י לית כאן נכבשין אלא נשלקין דכבוש הרי הוא כרותח משמע דאכולה מתניתין קאי דכל היכא דתנן כבישה תנינן שליקה במקומה וצ״ל דשלוק פחות מבישול אע"ג דנקט בסוף בהמה המקשה ד׳ ע"ז עור חמור ששלקו לאו משום דאין מתרכך בבישול דאדרבה הבישול טפי משליקה ומתרכך יותר ומיהו בפרק כל הבשר ד׳ ק״י משמע בהדיא דשליקה טפי מבישול גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת דפליג עלה ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה ואמר שלוקה אוסרת ונאסרת.״
וכתב שם הרא״ש על דבריו ״וצריך לומר דהירושלמי פלינ עלה".
וכל הדברים האלה נפלאו מאד.
א) איך אפשר לומר דבדבר כזה יחלקו הירושלמי והבבלי, והלא בימיהם הם השתמשו בכל השמות האלה, והדבר הי' מן המפורסמות מה הוא בישול ומה הוא שלוק.
ב) ויותר מזה שאיך אפשר לעשות בדבר ידוע כזה פלוגתא רחוקה כזו מהיפוך להיפוך,
שהבבלי סובר דשלוק הוא לא לבד יותר מכבוש כ"א גם יותר מבישול עצמו,
והירושלמי יסבור להיפוך דשלוק לא לבד שאינו כבישול כי אם שגם אינו ככבוש.
וכל זה בדבר שהי׳ אז ידוע לכל וכל ענינו מפורסם לכל אשר השתמשו בו כלם.
ג) אבל גם זולת זה נוראות נפלאו דבריהם דאיך אפשר לגרוס כן בירושלמי והלא הירושלמי מפרש גם הטעם ואומר ״לית כאן נכבשין אלא שלוקים כבוש כרותח הוא״, ויהי׳ בהכרח הפירוש אבל שלוק אינו כרותח,
וזה פלא שהרי שלוק הוא ע"י האור ואיך לא יהי' שלוק כרותח.
ולו גם נאמר כי שלוק פחות מבישול גמור, אבל הלא זה ודאי ששלוק כרותח.
ד) ויפלא עוד שלפי זה יהיו דברי ר׳ יוחנן להגיה את כל המשניות כולן וכמו שבאמת כתב כן הר"ש ״משמע דאכולה מתניתין קאי דכל היכא דתנן כבישה תנן שליקה במקומה״.
ולבד הדוחק הגדול מזה עצמו יפלא גם זאת שאין זכר מזה בבבלי.
ה) אף גם זאת כבר תמה התוי"ט וכתב ״ותו ר׳ יוחנן דבירושלמי דמגיה נשלקים במקום נכבשים במשניות דתרומות דכבוש הרי הוא כרותח הוא דלא כבבלי (חולין ד׳ קי"א) דרבין אמר ר׳ יוחנן כבוש אינו כמבושל״.
