יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
רסד
ותלמידי ר׳ עקיבא גרסו זה יחד עם יסוד המשנה ובלשון דברי ר' עקיבא,
וכן נקבע זה בימי רבי(סג).
ועי׳ כלים פרק י"ז משנה י"ג:
״כל שבים טהור״.
״חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי ר׳ עקיבא".
וכבר הרגישו כל הראשונים שר׳ עקיבא רק מגדיר את דברי המשנה לאמר שהכלל שבא שם ״כל שבים טהור" לא יכלול כלב המים מפני שהוא בורח ליבשה ועל כן אינו בכלל דברי יסוד המשנה ״כל שבים טהור״.
ועל כן באמת נשארה המשנה בפרק י׳ משנה א׳ כמו שהיא:
״אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרס כלי נתר עצמות הדג ועורו עצמות חיה שבים ועורה וכו'״.
והתוס׳ יום טוב שס כתב: ״עצמות הדג כתב הר״ב לפי שאין מקבלין טומאה כדתנן לקמן פרק י״ז משנה י"ג ושם שנינו חוץ מכלב המים, ואע"ג דדברי ר׳ עקיבא הן הא פסקו כמותו הר"ב והרמב״ם שם, והטעם נראה לפי שאין חולק עליו, ומתניתין דהכא אין ראי׳ דכיון שאין אלא כלב המים היוצא מן הכלל ל"ק דלא קתני לה חוץ והרי אף במקום שנאמר חוץ אין למדין ממנו וכו׳."
ולחנם נדחק דרק שם מקום דברי ר' עקיבא לפי שבא שם כלל גדול ״כל שבים טהור" על כן נקרא דברי ר׳ עקיבא ״חוץ מכלב המים".
פרק כ״ד.
וראוי לנו בסוף דברינו מיסוד המשנה והבירורים עליה בדור הזה לבאר גם ענין דברי המשנה במס׳ תרומות פרק י׳ משנה י׳.
כי מפני שהי׳ חסר ענין יסוד המשנה, ודברי התנאים עליה נשארו הדברים סתומים, ושם נאמר:
״כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית חסית של חולין עם חסית של תרומה ירק של חולין עם חסית של תרומה אסור אבל חסית של חולין עם ירק של תרומה מותר ר׳ יוסי אומר כל הנשלקין עם התרדין אסורין מפני שהן נותנין את הטעם ר׳ שמעון אומר כרוב של שקיא עם כרוב של בעל אסור
הערה (סג): ובגמ׳ במס׳ נדה ד׳ כ״א אשר הובאה שם המשנה הזאת נאמר בסוף:
"אמר ר׳ יוחנן נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין.״
והדבר מבואר שדברי התוספתא ״אמר ר׳ יוסי בא לו ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו חלות חריע מה הן שיקחו בכסף מעשר אמר לו לא יקחו אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא אומר יקחו“,
זה הי׳ עוד קודם שנמנו וגמרו שאז הי׳ זה עוד רק בתור מחלוקת בין ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי.
וגם זה יורה לנו כמו שכבר נתבאר בעמוד קמ״ד כי ״נמנו וגמרו" לא הי׳ באותו מעמד של המחלוקת כי אם אחר זה כאשד כבר נתבשל הדבר במתיבתא כל צרכו.
