רפב
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
ומזה עצמו הדבר מבואר כי גם מראש ובראשונה לא נאמרו הדברים מהדרשות, שהרי זה ודאי שבמקום הזה לא רצו לעשות אבסטראקטע הלכה שהרי הביאו במשנה סמיכות על זה.
ואלו נולדו כן הדברים על ברכי הסמיכות הזאת הלא אין ספק שהסמיכות הי' בא במקומו עם הדברים יחד.
פרק כ״ג.
ובכל אשר הרגישו הגאונים ורב אלפס והרא״ש ז"ל במשנה דבשר בהמה
טהורה בחלב בהמה טהורה, שאין שם כל מחלוקת, ור׳ עקיבא אינו כי אם
מפרש דברי יסוד המשנה,
כן ממש הרגיש רבינו הגדול רש"י ז"ל בזה במס׳ חולין (ד׳ קכ"ג) פרק ט׳ משנה ג׳.
ובהיות הדברים גדולים מאד והמפרשים האחרונים רצו לדחות דברי רש"י, עלינו לבאר הדברים בזה, ויאירו לפנינו. שם במשנה בא:
"המפשיט בבהמה ובחיה בטהורה ובטמאה בדקה ובגסה לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיפשיט את החזה המרגיל כלו חבור לטומאה ליטמא ולטמא".
״עור שעל הצואר ר׳ יוחנן בן נורי אומר אינו חבור וחכמים אומרים חבור עד שיפשיט את כלו".
וכתב שם רבינו הגדול רש"י ז"ל ״עור שעל הצואר מעצמו נפשט לפיכך אינו חבור לעשות המופשט הראשון חבור כדרך שהחזה עושה דהא כלו חבור דקתני לאו דוקא כלו אלא עד החזה".
והיינו דהוא מפרש דברי ר׳ יוחנן בן נורי דבא לאמר דהא ״כלו חבור" דקתני ביסוד המשנה אצל המרגיל, והנאמר שם ״המרגיל כלו חבור לטומאה״ לאו דוקא כלו אלא עד החזה,
וחכמים אומרים עד שיפשיט את כלו לאמר כי לשון יסוד המשנה ״המרגיל כלו חבור״ הוא דוקא.
וכן הבינו דברי רש"י ז"ל ופירושו במשנתנו גם התוס׳ יום טוב, המהרש"א ומהר"ם מלובלין, ולשונו של מהר"ם מלובלין שם:
״מתוך לשון זה של רש"י משמע דהוא מפרש דבבא זו דעור שעל הצואר שהיא פלוגתא דר׳ יוחנן בן נורי וחכמים קאי אבבא דלעיל מינה המרגיל כלו חבור וקאמר ר׳ יוחנן בן נורי דהא דקתני המרגיל כלו חבור לאו דוקא הוא אלא רצו לומר עד החזה הוה העור המופשט חבור אבל לאחר שהופשט החזה ולא נשאר כי אם העור שעל הצואר אינו חבור לעשיית המופשט הראשון חבור כדרך שהחזה עושה וכו' משום דעור שעל הצואר מעצמו נפשט וחכמים סבירא להו דעור שעל הצואר הוה נמי חבור והא דקתני המרגיל כלו חבור הוי דוקא".
וזה הוא באמת כן פירוש דברי המשנה וכדברי רש"י ז"ל.