562
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
ומזה מבואר דעיקר המשנה איירי בלאחר המילה עד שלשה ימים,
ות״ק ור׳ אלעזר בן עזריה נחלקו בדין יסוד המשנה איך הכונה שם ואם ביום השלישי הרחיצה כדרכו או דוקא ביד.
וגם לאוקימתא דרב יהודה ורבה בר אבוה גם כן כן הוא רק שלדבריהם לת"ק גם ביום הראשון דוקא ביד.
ולפנינו בדברינו על סוף חתימת המשנה בימי רבי יבואר שיש לנו הרבה כיוצא בזה שעל ידי מחלוקת התנאים בכונת דברי יסוד המשנה שינו לשון יסוד המשנה.
והרי הדברים מעידין על עצמן שביסוד הדבר גם ת"ק גם ר׳ אלעזר בן עזריה מודה שמרחיצין ביום השלישי שחל להיות בשבת.
ורק על היסוד עצמו באו הדברים בפרק ר׳ עקיבא "מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי וכו'״ והרי לא הוזכר בזה כלל אם ביד אם בכלי.
ואחר זה בא במשנה שם "מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר (ישעי׳ א׳) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
ודבר שאין צריך לומר הוא כי ה"מניין" הזה ילך על המעשה והד׳ן שעשו, ובמס׳ יומא ד׳ ס״ז במקום הדין אין שם ה"מניין" הזה, ולשון המשנה שם:
"מה הי׳ עושה חולק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו ודוחפו לאחוריו וכו'״.
והמשנה האחרונה מכל זה שם היא:
"מניין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים אף על פי שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר שנאמד (תהלים ק"ט) ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו".
וגם ה"מניין" הזה פשוט ומבואר כי ילך על דברי יסוד המשנה ביומא פרק ח׳ משנה א׳(סא):
"יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה וכו'״.
וגם שם אין זכר מכל סמך, והדבר מבואר כן גם מעצמו שהרי בשבת שם שבא על זה "מניין" נאמר ״אף על פי שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר שנאמר וכו'״.
ומזה הדבר מבואר שהדבר עצמו קבלה ולא מהסמך הזה בא.
והארכנו בכל זה, בהיות זה דבר גדול לכל עיקר דברינו.
וכי גם מזה נשוב ונראה כי לבד אשר אין סידור המשנה אבסטראקטע הלכה אשר בסידור המשנה פשטה צורתה הראשונה מתוך הדרשות, כי אם שהדבר גם להיפך שיש מקומות אשר בא במשנה ממש ככל מעשי האמוראים,
עד שבמקום אחר שלא במקום הדין, ושלא במקומו כל עיקר באו דברים להסמיך דינים האמורים במקומם לעצמם.
הערה (סא): אף כי עיקר מס׳ יומא כבר נתבאר (לעיל ״מירושלים ליבנה״ פרק כ"ג) שנסדר מיד אחר ההרבן,
אבל הפרק האחרון בדיני יום הכפורים הוא מיסוד המשנה, והי׳ לפני חילוק המסכתות יחד עם יתר כל דיני ר"ה יוה"כ סוכה וכו׳ ובימי יבנה הושם במס׳ יומא אשר נסדרה אז.
