אין אדם דן ג״ש מעצמו
רעא
והיינו דאחרי שידענו מהקבלה שזה ודאי שפסח דוחה שבת, הנה מזה ידענו כי כל מקום שנאמר בתורה במועדו הכונה בין בחול בין בשבת כמו שהוא גם בתמיד.
ועל כן שב הדבר לכתוב בתורה שידענו אשר במועדו הכונה שלעולם הוא במועדו אפי׳ בשבת כמו התמיד.
והן דברי ר׳ אליעזר ולשונו ״עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת״.
וזה עצמו הן גם דברי הגמ׳ בכריתות ד׳ ה׳ אשר הביא רש״י ז"ל בגיטין ד' ל"ג, ובא בגמ':
״אמר ר' ינאי(נג) לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא מגזירה שוה דאמר ר׳ יוחנן תני זבדא בר לוי נאמר להלן ואוכליו עונו ישא ונאמר כאן והנפש האוכלת וכו׳ מה להלן כרת וכו׳ אמר ר׳ סימאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב (שהוא בכרת) אלא מגזירה שוה וכו׳ אמר אביי לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג״ש דאמר רבא אמר לי ר׳ יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשרפה אמר רב אשי אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי נסקלין הן הן גופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש דתניא נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה״.
והאם יוכל להיות ספק שכל הדברים האלה ההולכים כן בפשיטות בלי חולק בכל יסודי המשנה שהנם קבלות פשוטות.
אבל מכיון שמצאו לזה גם סמך מגזירה שוה קראו זה כן.
אף שבמקומות האלה נאמרו הסמך והגזירה שוה מפי האחרונים כמו זבדא בן לוי וגם מפי האמוראים דאמר רבא אמר לי ר׳ יצחק בר' אבדימי,
בכל זה קראו הדבר כן, למה שמכלל אשר ידעו דליכא מידי מהקבלה דלא רמיזי באורייתא, ועל כן מכיון שאין לנו על זה רמז אחר בתורה בודאי שרמז זה הכתוב מתוך הלימוד הזה.
הערה (נג): על הגליון שם באו ומחקו וכתבו ״עי׳ בספר ב״ש שמחק כאן אמר ר׳ ינאי דלא שייך למימר עליו דאמר ר׳ יוחנן הלא ר׳ ינאי רבו של ר׳ יוחנן הי׳ אלא גרס אחר כך גבי אמר ר׳ סימאי, אמר ר׳ ינאי (כונחו לגרוס שם ״אמר ר׳ ינאי אמר ר׳ סימאי“)“.
ואין זה כי אם דברי טעות וכמו שהוא לפנינו כן הוא, וכבר הערנו בח"ב בהוספות עמוד 614 שזה הוא דרך הגמרא לקרוא השמעתא על שם מי שנתקבלה ממנו לסוף בבית המדרש ונקבעה על פיו אף שמקורה מדברי הראשונים, כמו במס' מגילה ד׳ כ״ח ״ריש לקיש וכו׳ אי הכי גמור מנאי הא מלתא דאמר ר׳ זירא בנות ישראל החמירו וכו'״ ובמס׳ סנהדרין ד׳ נ״א ״אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כדשלח רבא משמיה דר׳ יוסי בר׳ חנינא״ וע״ש בדברינו באורך.
ועי׳ עוד תמורה כ״ה וכתובות כ׳.
ובמקום הזה הלא מפורש שתני זה זבדא בן לוי רק הם קבלו זה מר׳ יוחנן, ״דאמר ר׳ יוחנן תני זבדא בן לוי״ על כן אמרו זח בגמ׳ כן.
אבל הלא הדבר פשוט דזבדא בן לוי לא תני כן רק בד׳ אמותיו וידעו מזה גם ר׳ ינאי רק שבמתיבתא גרסו דברי זבדא בן לוי מפי ר׳ יוחנן ושם נתבארו לנו כל הדברים האלה על ענינם.
