542
אין אדם דן ג״ש מעצמו
והוא ממש כדברי הגמ׳ בזבחים ד׳ ל"ז ״אלא לר׳ יוסי וכו׳ מאי ובשרם יהי׳ לך אחד תם ואחד בעל מום לימד על בכור בעל מום שניתן לכהן שלא מצינו לו בכל התורה כולה ור׳ ישמעאל נפקא ליה מלך יהי׳ דסיפא״.
וכן שם נ"ז ״וכשנאמרו דברים לפני ר׳ ישמעאל וכו׳ ור' ישמעאל האי לך יהי' מאי עביד ליה לומר על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן שלא מצינו בכל התורה כולה״.
וכבר פירש שם רש"י ז"ל ״שלא מצינו ללמדו בכל התורה כולה אלא מכאן" וכן כתב גם בד׳ ל"ז ״שלא מצינו לו מקום אחר בכל התורה כולה״.
ודבר שאין צריך לומר שדין בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן שזה הוא דבר יום ביומו בכל ישראל הוא קבלה גמורה, אבל לא מצינו לזה רמז בתורה כי אם במקום הזה (עי׳ דברינו בפ׳ י"ב).
וכן ממש הם דברי הגמרא בכריתות שם ״לעולם אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי וכו׳ ולא למדה הכתוב אלא מג״ש",
והיינו שאין לנו רמז בתורה על זה כי אם על ידי ג״ש.
ורק מתוך זה נוכל להבין את הדברים עצמם אשר הנם נפלאים מאד.
כי לפי מה שהורגלנו יפלא וכי איזה ענין יש להלשון הזה ״לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי וכו'״ וכי איך הי׳ עולה על דעתנו להקל במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת ומתפרשת בהם.
אבל באמת לא ידובר בזה כלל על דבר מדת גזירה שוה בידם של הבית דין הגדול בנוגע לצירוף גזירה שוה לחיזוק הכרעתם אחרי ההכרעה מתוך יסודי התורה בדיני המצוה ההיא ופרטיה,
שזה ידוע לכל שבי״ג מדות התורה נדרשת ומתפרשת, והמידות ניתנו מסיני על הכרעת הספק, ומי יקל ראש בדבר ולמי מחכמי התורה יעלה על הדעת כי תהי׳ ג"ש קלה בעיניו.
אבל הכונה להסמיכות הרבות אשר סמכו בהם את הדינים ואשר לפעמים סמכו אותם גם בגזירה שוה, ובאו לפעמים בפי האמוראים גם גזירות שוות רחוקות להסמיך בהם הדינים הקבועים וידועים כמו אצל בדיקת חמץ לאור הנר בפסחים ד׳ ז' ״לאור הנר מנא הני מילי אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר וכו'״ וכמו גם בעירובין ד׳ נ"א ״אלפים אמה מנלן אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ וכו'״.
וכדבר הזה לא נמצא בשום מקום בשאר המדות כולם זולתי בגזירה שוה, ועל כן הי׳ מרגלא בפי האמוראים לאמר לתלמידיהם כי לא יהיו האסמכתות על ידי גזירות שוות קלות בעיניהם שיש דברים אשר הם עיקרים בקבלה בתורה שבעל פה והתורה סמכה לרמז הדבר רק על ידי גזירה שוה.
ונראה דבר נפלא מאד בנוגע להמדות כי אף שנמצא גם במשנה דרשות רבות, אבל לא נמצא בשום מקום דרשות על פי י"ג מדות.
וזה הוא מפני שאין אדם דן מפי עצמו כי אם בקל והומר אבל לא בשאר המדות ועל כן נזהרו ראשי ראשוני התנאים, אפי׳ מלתמוך דבריהם על ידי המדות מפי עצמן, והשתמשו יותר בדרשות פשוטות מבי"ג מדות להשתמש בהם בחקירה חדשה.
