532
הקבלה והדרשות והקנינים בכלל
מכל מקום סתם קנין דבכל דוכתין הוי בכסף, ועוד מוכח קרא דבכסף איירי דכתיב אל תונו ואמוכר ואלוקח קאי״.
ואף שסיימו בסוף גם מקרא, אבל עיקר כל דבריהם הנם רק כדברי הר"ן והנמוקי יוסף, ועל כן גם הביאו קרא דשדות בכסף יקנו אף שזה לענין קרקע והם מדברים על מטלטלין ודברי ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות.
והכל הולך למקום אחד שכל הדרשות הרבות אשר באו על זה בברייתות ובגמ׳ כולם רק אסמכתות ולא על זה ומתוך זה באו דיני הקנינים וכדברי הרא"ה ז"ל בספר החינוך שם "ואין ספק כי אלו הקניות כולם מתקנת חכמים הם, והביאו הכתובים לסמוך בהם דבריהם״.
ואמנם הרא"ה ז"ל לא דקדק בלשונו כי רוב הכתובים אשר הביאו אינם מדברי התורה כי אם מדברי הנביאים, ושם אין הכתובים רק סמך כי אם דבר התקנה עצמה שכבר היתה אז,
וכמו שהם דברי הירושלמי "בראשונה היו קונים בשליפת המנעל הדא היא דכתיב וזאת לפנים בישראל וכו' חזרו להיות קונים בכסף בשטר ובחזקה״.
וזה כבר הי׳ בימי ירמי׳, ועל כן דברי הגמ׳ קדושין ד׳ כ"ו על המשנה "נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה״:
״בכסף מנלן אמר חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו (ירמי׳ ל"ג)״,
וכן שם ״ובשטר מנלן אילימא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים והאמרת שטר ראי' בעלמא הוא אלא מהכא ואקח את ספר המקנה (ירמי׳ שם)״.
ואין זה אסמכתא כי אם תקנה של בית דין הגדול שכבר היתה.
והדברים האלה בכל היותם פשוטים מאד, הנה על ידי אשר כל הענינים האלה לא נתבארו כלל חשבו האחרונים דבר דרבנן בקנינים ודבר דרבנן במצוות במדרגה אחת,
ועל כן ערבבו זה יחד, ויהי אצלם דבר תקנות דרבנן אשר הנם נשארים דרבנן דבר אחד עם קנינים דרבנן, אשר אחרי אשר נתקנו הנם דין גמור של תורה,
ועל ידי זה רבו אצלם הסתירות בדברי הגמ׳.
אבל הדברים פשוטים וקנינים הנם ענין לעצמם.
וכן יוצא מפורש מדברי הגמ׳ בקניני עבד ובמס׳ קדושין ד׳ כ"ב בא בגמ׳:
״אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה כיצד תקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו בשלמא לתנא דידן מילתא דאיתא במטלטלי לא קתני דליתא במטלטלי קתני אלא לתנא ברא ניתני משיכה כי קתני מלתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי משיכה דבמטלטלי איתא במקרקעי ליתא לא קתני״.
ודין זה דמשיכה קני בעבד הוא הלכה פסוקה וכן פסק הרמב"ם בהלכות מכירה פרק ב׳.
אבל הנה דין עבד כנעני בקנינו אינו רק דיני ממונות כי אם גם דיני איסור, ועבד כהן אוכל בתרומה, ומילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, וכן לענין שליחות שאינו כעכו"ם, ויכול לקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו של חבירו, וכאלה רבות עוד.
