530
קדושי כסף ודברי סופרים בכלל
לפי שקדושי ביאה מפורשין בתורה וקדושי שטר דאורייתא אבל מקבלת דברי תורה שבעל פה.
ואחר זה יאמר המדרגה השלישית ״אבל הכסף מדברי סופרים״.
יכדי שלא נטעה שזה לגמרי מדרבנן כמו שיש מקומות רבות כאלה שדרבנן גמור נקרא ״דברי סופרים״, ושלא נטעה שיש לקדושי כסף רק דין קדושי דרבנן ולא דין קדושי תורה, על כן יפרש דבריו ויאמר מיד אחר זה שאין הדבר כן ולענין הדין אין שום חילוק בין כסף לבין שטר וביאה.
וזה הוא לשונו המדויק והברור לאמר: ״וכן דין הכסף דין תורה ופירושו מדברי סופרים שנאמר כי יקח איש אשה ואמרו חכמים לקוחים אלו יהיו בכסף שנאמר נתתי וכו'״.
והיינו שאף שאין הכסף ״מן התורה“ בכל זה ״דין הכסף דין תורה".
וכבר נתבאר כי לשונו בזה לשון הגמ' בחולין ד׳ ס"א על סימני עופות.
והכל הולך למקום אחד, וכל הדברים יתאימו יחד כי מסרו לנו כל דבר כמו שהוא וכי לא סמכו על הדרשות כל עיקר לא לבד לעשות מצוות חדשות כי אם אפי׳ לגדור דבר המפורש בתורה.
ואף שהכסף והשטר שניהם באו עליהם לימודים, קבלו על שטר שהוא דאורייתא ומסרו לנו כן, וכסף אף שגם הוא קונה קנין גמור, קבלו ראשוני הראשונים בפירוש דברי הגמ׳ ״תינח דקדיש בכספא״ דכסף אינו כי אם מדרבנן מהכרעת הבית דין הגדול שגם זה בכלל קנין.
והלימודים עצמם אינם עושים לא דאורייתא ולא דרבנן.
ואמנם כי להבין עוד יותר את היסוד הזה, ולהבין יותר את כל דבר הקבלה הכוללת אשר קבלו אותה כל ראשוני הראשונים ומהם כל רבותיו של רש"י ז"ל מעבר מזה והרמב"ם מעבר מזה,
ויחד עם זה לבאר יותר את דבר הלימודים והדרשות גם מתוך היסוד הזה מענינו הוא,
עלינו לבאר גם את דבר הקנינים בכלל בכל דיני התורה כולם.
פרק י״ז.
דבר הקנינים בכלל.
הדבר הולך ומתבאר כי תחת אשר במצוות דהיינו במצוות עשה ומצוות לא תעשה שבכל התורה כולה הקפידה בהם תורה לשמור ולעשות רק דוקא באופן זה וזה אפס זולתו, היתה הקפדת התורה בכל דיני הקנינים כולם רק זאת שיהי׳ זה על ידי קנין.
אבל כל שהסכימו עליו בית דין הגדול של כל ישראל שזה קנין הוא לקנות בו, הרי הוא קונה דבר תורה.
אף שלא גדרו בזה דברי הכתוב והוא רק מדרבנן גמור, הרי הוא בכל זה קונה קנין גמור דבר תורה.
