קדושי כסף ודברי סופרים בכלל
רסה
ועל כן אף ששטר בא לפנינו בגמ׳ מלימוד וכסף גם כן בא שם כן, הנה מכיון ששטר עולה מדברי הגמ׳ שם שזה מדאורייתא בדברי התורה כי יקח, כתבו הרמב״ם כן(מו).
ונפלא הדבר לראות עד כמה האמת עד לעצמו, ועד כמה יתאימו הדברים.
כי כפי שהבינו דברי הרמב"ם עד היום הוכרחו בפ"ג מה׳ אישות הלכה כ׳ למחוק בדבריו ולהגיה אותם, כל אחד על פי דרכו, והכסף משנה הביא שם שלשה נוסחאות שונים, וכולם תמוהים.
אבל באמת כל דברי הרמב"ם כפי מה שהם לפנינו ברורים, ואינם צריכים שום הגהה.
והכסף משנה יאמר שם: "כתוב בספרים שבידינו "אבל הכסף מדברי סופרים וכן דין הכסף דין תורה ופירושו מדברי סופרים שנאמר כי יקח איש אשה ואמרו חכמים קדושין אלו יהיו בכסף שנאמר נתתי כסף השדה קח ממני“ ואין נוסחא זו מכוונת ומצאתי הגהה שמחק תיבת "דין" וכך כתוב בה "וכן הכסף דין תורה ופירושו מדברי סופרים שנאמר וכו׳״ וגם נוסחא זו אינה נכונה, דמאי "וכן" הרי הכסף מוחלקת מביאה ושטר שאלו דבר תורה וזה דברי סופרים ונוסחא אחרת מצאתי שכתוב בה "אבל הכסף מדבריהם שנאמר כי יקח איש אשה ואמרו חכמים וכו׳״.
והנה כל כך היו דברי הרמב״ם סתומים עד היום וחתומים עד כי בהנוסחא השלישית אשר כפי הנראה נתקררה בה דעתו של מרן הכסף משנה מחקו כל דברי הרמב״ם.
אבל אם נמחוק את הכל אז לא יהי׳ לנו מה לחקור ולהבין.
ועל שתי הנוסחאות הקודמות כתב מרן הכסף משנה בעצמו שאינם נכונים.
אבל אין דברי הרמב״ם צריכים כל הגהה, והנוסחא כפי שהיא לפנינו וכפי שהי׳ גם לפני הכסף משנה ברוב הנוסחאות עד שכתב עליה ״כתוב בספרים שבידינו״ היא נכונה וברורה, ויתר הנוסחאות באו רק מתוך ההגהות שרצו להגיה מפני שלא הבינו דברי הרמב״ם.
ודברי הרמב״ם מדוקדקים מאד וכתב כל דבריו כאן בדקדוק היותר גדול.
כי אף אשר ביאה ושטר שניהם קניני תורה מן התורה בכל זה לא כלל גם אותם שניהם יחד ולא אמר ״המקדש בביאה או בשטר הרי אלו קדושי תורה״, כי אם האריך בדבריו וכתב ״המקדש בביאה הרי אלו קדושי תורה וכן המתקדשת בשטר מן התורה כשם שגומר וכו׳״.
הערה (מו): ובכל זה הביא הרמב״ם הדרשה גם גבי שטר ״כשם שגומר ומגרש שנאמר וכתב לה ספר כריתות כך גומר ומכניס״ לפי שכן יעשה גם בכל דבריו בכל מקום, גם לדאורייתא גמור וגם לדרבנן גמור.
ובפרט במקום הזה שדעתו שכן היתה הקבלה שכשם ששטר גומר ומגרש כך גומר ומכניס.
ולהיפך דרכו לעשות כן גם כשהדבר רק מדרבנן גמור.
ועי׳ לדוגמא בה׳ מקואות פ״ד ה״ב ״מדברי סופרים שהמים השאובין פסולים לטבילה ולא עוד וכו׳ אף על פי שפסול מים שאובין מדברי סופרים למדוהו בהיקש שהרי הוא אומר אך מעיין ובור מקוה מים יהי׳ טהור״.
וכן הביא גם את הדרשה בקדושי כסף וגם זה לא מהג״ש לבד כי אם מפני שכסף קנין, ואשר זה עצמו ענין הג״ש
