ממשלת הצדוקים בימי יוחנן רכו
ישראל ,וכי לא יוכלו לבטוח עליהם עוד כי יוציאו את כספם כחפצם על פי מצות התורה עליהם. ואם כי הפעם עלה בידי שלומי אמוני העם, להסיר יד הצדוקים מבית האוצר ,ושתהי׳ התרומה נתרמת וקרבנות צבור קריבים משל צבור ,וכל האוצר שמור רק לצרכי המקדש.
הנה אחרי אשר הממשלה היתה גם אז עוד בידי הצדוקים ,חשבו מחשבות מה יולד יום ,ומי יודע מה שיעלה על לב הצדוקים עוד הפעם לעשות זר מעשיהם.
וזה הביא אז התרשלות גדולה וחישוב מחשבות איך לחבל תחבולות להפר עצתם ,אם על ידי אשר ישאירו עיקר הכסף בידם ,וישלחו לירושלים קמעא קמעא ממה שיתרמו מתוך כלל הכסף במקומם ,או דרכים אחרים כיוצא בהם, שיהיו גם על פי הדין ,ובכל זה לא יהי׳ מורא הצדוקים על האוצר בכלל. אבל אחיהם הישרים בירושלים לא נתנום לעשות כן, וישתדלו לחזק הדבר, שיושלח גם להבא הכל לירושלים ויונח בלשכה.
והן דברי מגילת תענית: "וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה והיו תמידין קרובין משל צבור.״ ובהוצאת נייבויער הגירסא "התקינו שוקלים שקליהם ומניחים אותם בלשכה והיו תמידין קריבין משל צבור״.
וכל העוסקים בזה לא הרגישו בדבר פשוט שלא בא הלשון: "וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן והיו (או ויהיו) תמידין קריבין משל צבור.״ כי אם, וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהם ומניחין אותן בלשכה״.
אבל מה ענין "ומניחין אותן בלשכה״ לכאן ,והרי זה דבר פשוט הוא המובן מעצמו כי היכן יניחו מעות הקרבנות אם לא במקדש ,אשר הי׳ שם בית האוצר לכל ,אף כי למעות הקרבנות.
וכידוע הנה גם כל כסף אלמנות ונכסי יתומים היו נשמרים בלשכת אוצר המקדש (עי׳ דברינו לעיל עמוד (60וגם כסף הורקנוס בן טוביה הונח שם למשמר (חשמונאים ב׳ ג׳) ואף כי כסף הקרבנות אשר אך שם מקומם.
אבל זה נפרט מפני שזה הי׳ באמת עיקר התקנה "ומניחין אותן בלשכה״ שאך זה נתרשל בידם אז ,ואך זה הוצרכו לתקן.
ואחרי אשר עלה בידם הדבר להשיב דבר הצדוקים ,השתדלו עם כל תפוצת הגולה כי לא יתרשלו בדבר שילוח כספם לבית האוצר בירושלים ,ולא יעשו בזה אגודות אגודות ,ולבלי לחפש דרכים חדשים ,כי אם לשלוח כל שקליהן ישר לירושלים ,והן דברי הגליון במגלת תענית:
"וכשגברו עליהם ונצחום התקינו (גם זאת) שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה״.