450 ממשלת הצדוקים בימי יוחנן
והסדר אשר הי' שם הכריח אותם לדרשות כאלה, לפי שכל המעות כולם
הנתונים שם, כל שקלי ישראל, היו שמורים יחד, למען אשר מכולם יחד יותרם
התרומה להקרבנות, למען אשר יהי׳ כל זה משקלי כל ישראל יחד.
ועל כן לא הי׳ להם דרך לקחת את האוצר בידם כי אם במצאם הדרך לעקור את הכל ולאמר שאין צריך כלל שיהי׳ זה משל צבור, ואפשר שיבוא גם משל יחיד, ואם כן אפשר ואפשר לעשות עם האוצר כחפץ הממשלה ולקחת אותו כולו כמו שהוא, ולהוציאו מרשות העם בכללו, ולהביאו תחת רשות הממשלה לבד.
ועל כן באמת הי׳ אז סכנה גדולה מאד בדבר ,והי׳ כאן דבר גדול מאד לשני הצדדים ,ועל כן גם ארכו הויכוחים שמנה ימים רצופים מן ראש חדש ניסן יום המיועד לתרומת הלשכה עד היום השמיני.
וטובי העם דנו עמהם ,בדבר כזה אשר ידעו הכל שהוא נגד התורה ואשר הבינו גם כל העם כלו כי טענת הצדוקים הבל עד שבכל תקפם הוכרחו גם הצדוקים להודות שכן הדבר ,ולעשות מפורש נגד התורה זה לא יכלו אז כבר. ואך על ידי כל זה נבין גם את סוף הדברים במגילת תענית: "וכשגברו עליהם ונצחום (אחרי ויכוחים של שמונת ימים) ,התקינו (אחר זה) שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה והיו תמידין קריבין משל צבור וכל אותן הימים שדנום [צ״ל שדנו עמהם] עשאום יום טוב.״
כי הנה אנחנו כהיום נקרא את הרשמים הקצרים מסופי המעשים ,ולא יעשו עלינו עוד שום רושם כלל.
אבל נוכל להבין היטב הרעש הגדול אשר הסב כל המעשה הזה בכל תפוצת הגולה. וכשנתבונן בכל פרשת סדרי הדברים אשר היו שם בכל ערי ישראל בשילוח שקליהם ,עד שיאזעפוס אלטטי׳ XVIII, 9, 1יספר על בבל בכלל: שהיו כל העירות משם שולחים שקליהם לנהרדעא ומניחים זה בבית האוצר שם ,ומשם היו שולחים זה הכל יחד לירושלים ,תחת מחסה של הרבה אלפים אנשים שומרים אשר הלכו עם זה להגן על האוצר הגדול הזה עד ירושלים.
וכן הי׳ גם בשאר הארצות בכל המקומות הרבות אשר נפוצו שם בני ישראל כמו שהדבר יוצא מתוך פקודות המלכות אשר באו על כל זה בדברי יאזעפוס באלטטי׳ XVI , 2, 3ושם XVI, 6ועוד בכמה מקומות (וכבר גם נעתקו דבריו בעמוד 28לעיל).
כל זה הי׳ מפני כי הי׳ עינם ולבם אל מקדש ד׳ ורצו כי קרבנות צבור ותמידין כהלכתן יוקרבו שם ממעות כל קהל ישראל ,וכל אחד מישראל יהי׳ לו חלק ונחלה עמהם כדין התורה המפורש ,וכי יהי׳ כל זה לכל צרכי המקדש המיוחדים.
ועל כן בהשמע הדבר בכל ערי ישראל כי הצדוקים אשר היתה עתה הממשלה בידם רצו לקחת את כל הכסף הזה לצרכי הממשלה ,ולשלם לשכירי חיל מבני הנכר למלחמות הרשות ולתת חתיתם על בני יהודה בארצם.
הנה אין ספק כלל כי זה עשה אז רושם אדיר ונורא ,בין כל בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם אשר פתאום אבדו כל אמונתם באחיהם היושבים בארץ
