440
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
אבל בנאטע 12אשר שם נדרש לו לבנות עולם מלא באופן אחר ,ואחרי אשר בעמוד 695 יעתיק לו את דברי הגמ' במס׳ הוריות ד׳ ד' אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודים בו פטורין יאמר:
״הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא ,מי שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות ,אבל מי שיתנגד להם בדבר שנתקבלו מכל ,גם מהצדוקים ,אין בו עונש דין זקן ממרא והוא הנאמר בםנהדרין פ״ח "חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור המשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב" ובכל היות הדברים האלה מוזרים יש לזה מקום בדברי העת ההיא. הדינים על זקן ממרא באו על ידי מחלוקת הצדוקים ,ועל כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו ,כי אלו ההלכות שהתנגדו להם הצדוקים עליהם חייב זקן ממרא ,ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו בתורה ,או דברים של קבלה שהסכימו עליהם הכל ,על כן לא הי׳ על זה חק, ועל כן יכלו לעשות לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים והצדוקים ,ומזה יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה ,וכפי הנראה הסכימו לדברים כאלה אשר חופפה עליהם הדר שיבה מהימים הקדמונים כמו החק מהנחת תפילין וקשירתם על היד ועל הראש ,אשר בהמשנה הזאת יבוא לדוגמא ממנה ,אשר הצדוקים כנראה לא הכחישו“.
והנה יבאר הוא עצמו את הדבר "כי הצדוקים הסכימו לתפילין מפני הדר שיבה החופפת על החק הזה מהימים הקדמונים".
ובכל זה שכח דברי עצמו ,ובודה מלבו כי הוא דבר חדש אשד נתחדש בימי יוחנן הורקנוס ,דהיינו בעצם ימי הצדוקים.
וזה הוא באמת דרך נוחה וקלה מאד כי יכתוב לו איש בכל מקום כפי אשר ירצה וכפי הדרוש לו במקום ההוא. וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה ,נם בלא סתירת דבריו. על דבר שאין ספק שהודו בו גם הצדוקים לאמר על זה שנתחדש בימי יוחנן כהן גדול לעיני הצדוקים ,ובימי התנגדותם.
כי אמנם אין אנו צריכים לא להשערות ולא לפלפולים לדעת כי בתפילין לא הכחישו הצדוקים ,כי הוא מפורש במשנה במס׳ מגילה ד׳ כ"ד:
"העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים."
ולפנינו כתוב במשנה ״נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות" ובמשנה שבגמ׳ באיזה דפוסים "דרך הקראים" אבל ברמב"ם הלכות תפילין פ״ד ה״ג מפורש ״המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זו דרך צדוקים״. ובודאי שזה הי׳ גירסתו במשנה.
וכל החוקרים האלה כולם הורגלו כל כך לנטות מכל דרכי החקירה ,ולנהל את קולמסם כחפץ לבם ,עד שגם כאשר הוכרח החכם ווייס נגד רצונו להסכים כי מצות תפילין מקוימת לכל ישראל עד שגם הצדוקים לא עלה על דעתם להתנגד לזה, בחר לו לשון ערומים ,ויאמר בח״א עמוד :118
