438
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
ובכל זה יאמר: "עד בוא ר' עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה ותהי ליסוד מוסד ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים גם הלכות הפרושים הקדומה נשען עליהם.״
אבל הלא הדבר להיפך ,שהרי אך ר׳ עקיבא הוא האוסר תחומין של אלפים ,ודריש זה במשנת סוטה ד' כ״ו :מקרא (במדבר ל"ה) הכתוב במגרשי הלוים ועריהם.
והיש קץ לדברי רוח ,אשר גם מתחלתן לא נבראו כי אם להכחיש את דברי ימינו.
אבל אם החכם גייגער רואה בהמשנה בעירובין ריש פרק ו' ששם נאמר מפורש כי הצדוקים נהגו איסור לא לבד באיסור הוצאה ברשות הרבים ,כי אם גם בחצר ובמבוי ,עד שגם לא הודו להיתר עירוב ושיתוף.
הנה יעשה רעהו ונושא כליו החכם ווייס את הדברים פלסתר ,לגמרי להיפך וגם כן ממשנה זו עצמה במס׳ עירובין. ובעמוד 119יאמר על הצדוקים: "לא היו מודים בעירוב והכחישו איסור הוצאה בשבת (עירובין פרק ו' מ״א)״ אלה דבריו.
והנה בא האחד ומעיד לנו בשם המשנה הזאת שלא לבד שהי' להם איסור הוצאה דאורייתא ,כי אם שקיימו וקבלו גם סייג ותקון דרבנן שיש בזה גם בחצר ובמבוי ,והוסיפו עוד לאסור גם חצר מעורבת.
והשני יעיד לנו בשם המשנה הזאת עצמה כי לא לבד שלא נהגו באיסור דרבנן שיש בזה כי אם שהכחישו גם לאיסור הוצאה עצמה. ועל שולחן אחד שניהם כזב ידברו ,ובמשנה שם אין שם לא דברי זה ולא דברי זה.
וכל דברי המשנה שם אינם כי אם זאת שהצדוקים אינם מודים בתקנת חכמים שצריך ערוב, והם יטלטלו גם בלא עירוב ,לפי שבאמת אין זה כי אם תקנת חכמים ,וככל תקנות חכמים פקרו בריש גלי ובפומבי ,וזה הי׳ כל עיקר יסוד דבריהם לאמר שאינם רוצים לשמור תקנות חכמים.
ואין במשנה זו שום דבר חדש בנוגע להצדוקים כי אם את אשר כבר נתבאר שהיסוד אשר עשו להם הצדוקים מימי יוחנן הורקנוס ואילך הי׳ זה שאינם חפצים בתקנות דרבנן. ומה אפשר לאמר על לשון ערומים אשר בחר לו החכם גייגער בראשית דבריו (הועתק בפרק הקודם) וכתב:
"מצות שבת היתה חביבה מאד בעיני שבי הגולה ,ועליה הזהירו עזרא ונחמיה מאד וכו׳ איסור הבערה מפורש בתורה ,וגם במן מצאו את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, ופירשו זה מערב שבת״ על כן החמירו וכו׳.״ אבל האם הם פירשו זה מערב שבת ,והלא הדבר מפורש כן בהכתובים עצמם ,והלשון בשמות ט"ז כ"ג: "ויאמר אלהם הוא אשר דבר ד׳ שבתון שבת קדש לד׳ מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר.״