430
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
והוא רק תמהון לראות איך לא שם לב לדבריו ויסתור גם את עצמו בנשימה אחת.
ואם "אזנו וחקרו ויסדו זה מצד הכרתם הפנימית מן הצדק ולפי מדרגת ההשכלה אשר התנשאו עליה בהמשך הזמנים."
איך הי׳ זה מפני הריב עם הצדוקים והנצוח עליהם.
אבל כך הוא עונשם של מבדי דבדים של תהו, כי יסתרו גם את עצמן.
ואמנם כי כל דבריו אינם כי אם דברי טעות ככל אשר כבר נתבאר, ולא נעשו עיקרי דינים בישראל על ידי ריב הצדוקים והנצוח עליהם, ולא שנו הפרושים דבר בתורה מפני הכרתם את הצדק, ומי כחכמי התורה היודעים כי משפטי ד׳ אמת צדקו יחדיו צדק עולמים, קבלת האומה בכללה היתה אור לנתיבתם, ובמקום הזה נלוה עם זה יחד גם דברי התורה המפורשים.
ואמנם כי גם הצדוקים עצמם בכללם לא התנגדו לזה, וכל הדבר הי׳ רק בתור טענה מהבייתוסים, ונדבר על זה עוד בפרק הבא.
פרק י״ח.
ואחרי כל מה שנתבאר לנו מכל עניני הצדוקים בנוגע לתורה הנה יגלו
לפנינו כל דברי יאזעפוס בזה, ויראו גם מעצמם.
כבר נתבאר לנו בדברים שאין ספק בהם כי כל דברי יאזעפוס על הצדוקים
בנוגע לתורה, וכל דבריו ממעשי יוחנן כהן גדול מזה, והעונש אשר שם על
מתנגדי הצדוקים, כל זה ידובר רק בנוגע להתקנות דרבנן.
ואך זה לבד הי׳ מעתה יסוד כללי לכל הצדוקים ועל זה לבד פרסמו עתה הצדוקים והכריזו מהתנגדותם הכוללת והמוחלטת, ואך לזה לבד גם נאות להם יוחנן כהן גדול לבטל ולענוש על זה.
אבל לא הזכיר יאזעפוס כל מאומה מהתנגדותם בפירושי התורה הבתובה, והתנגדותם בתארי המצות הכתובות בתורה, או בכלל התנגדות לאמר שאין זה וזה כונת דברי התורה, מכל זה אין זכר אצל יאזעפוס.
ומתוך כל מה שנתבאר נראה ונכיר עד כמה צדק בכל זה.
כי בנונע לדברים הכתובים בתורה הנה כל מה שהגיע אלינו מהתנגדות הצדוקים בכל המשך ימיהם לבד אשר הנם רק בדברים מעטים, הנה גם כולם אך בדברים כוללים, אשר שם הי׳ הכרח להצדוקים להחליט דבר, ולא הי׳ אפשר להשאיר הדבר לרצון איש ואיש ,ובשעה שעמדו הם בראש או בשעה שקרה מה שקרה והי' להם ענין של נצחון היו גם מוכרחים לעשות להם הסכמה כוללת, הסכמת החלט, והתנגדות מתוך הסכמת החלט.
ובכל זה הנה גם הדברים המעטים הכוללים האלה, גם בהם לא באה התנגדותם בפעם אחת ,ואף לא בימי דור אחד.
ומזה נוכל להבין ולדעת כי לא הי׳ זה לא מתוך יסוד ערוך ומסודר מתחלת ימי הפרדם, ולא מתוך פרינציפ קבוע, וגם לא מתוך ידיעה שלמה אשר נתבשלה במהשבה תחלה.
