הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
רטז
עד שגם דבר עצרת אחר השבת, אשר הוא דבר כולל וגדול יתר מאד, ובא בכל שנה ושנה, בכל זה לא התנגדו גם לזה עד סוף הימים, בימי רבן יוחנן בן זכאי (עי׳ בפרק ט"ז).
ונם אז בא עיקר הדבר רק על ידי הבייתוסים ,והצדוקים גם הם עזרו אז עמהם ,ותהי על ידי זה להתנגדות כוללת מהצדוקים בכלל ,אבל תחלתו של דבר בא גם אז רק על ידי הבייתוסים כמו שכבר נתבאר.
ודבר עין תהת עין ממש ,וירקה בפניו ממש ,ופרשו השמלה ממש ,לא היתה גם לסוף להתנגדות כוללת מהצדוקים בכלל ,ועל כן לא באו הדברים בעיקר מגלת תענית ,כי אם בההוספות המאוחרות ,ונם לא הוזכרו בגמ׳ מהתנגדותם בזה, לפי שכל הדבר הי׳ רק טענה מהבייתוסים ,והצדוקים בכלל לא שמו לב לזה, ולא עזרו על ידם ,ולא בא הדבר לידי התנגדות כוללת.
והרב שי"ר בדברי שלום ואמת ירצה להכחיש לגמרי את ההוספה המאוחרת הזאת אשר במגלת תענית ,וירצה לאמר כי לא התנגדו לזה לא הצדוקים ולא הבייתוסים ואחרי העתיקו הדברים בלשונם במגלת תענית לפנינו יאמר שם עמוד :15
אולם אין ספק אצלנו שכל אלה הדברים הם מהמוסיף על מגלת תענית באיזה מקומות דברים מעצמו ולפי זמנו המאוחר (יעוי' ע"מ ,אקרא) ושם ידע המוסיף כבר מקראים ,וקרוב כי פה משים דעת הקראים שבימיו בפ׳ הבייתוסים הקדמונים״ אלה דבריו.
והחכם גרעץ גם הוא ירצה להכחיש דברי הגליון הזה במגלת תענית בנוגע לוירקה בפניו ופרשו השמלה (ח״ג עמוד .(693
ואף כי אי אפשר להסכים עמהם להכחיש דברי הגליון לגמרי ,לפי שבימים הראשונים לא בדו דברים מלבם ,ובודאי הוסיפו זה מתוך איזה מקור שהי׳ לפניהם.
אבל זה ודאי כן הוא שלא הי׳ בזה התנגדות כוללת ,מהצדוקים בכללם, כי אם שעשו להם הבייתוסים טענות של ויכוה מזה נגד חכמי התורה, ועל כן לא בא זה בעיקר מגלת תענית עצמה. ועל כן נם לא הוזכר מזה דבר בשום מקום בגמ' אף שזה כולל שלשה דברים שונים מענינים שונים בסוגיות הגמ׳, ובכל זה לא הוזכרה גם אחת מהם בגמ'.
וכן זה מה שאמרו הצדוקים תירש הבת עם בת הבן ,גם זה הי׳ רק בסוף הימים ,דהיינו כאשר הרימו הצדוקים ראש עוד הפעם בימי פקידי הרומיים.
ובמס׳ בבא בתרא ד׳ קמ״ו :נאמר: דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקים אומרים תירש הבת עם בת הבן נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים מניין זה לכם וכו׳ וכן הוא גם במגלת תענית פ"ה(כד). והנה הי׳ גם זה רק בסוף ימי הצדוקים ,בימי רבן יוחנן בן זכאי. וכן גם זה שהיו הצדוקים אוכלים מנהת בהמה, הנה במגלת תענית פרק ה׳ הדבר מפורש שהי׳ גם זה בסוף ימי הצדוקים ,בימי רבן יוחנן בן זכאי. "בעשרין ושבעה ביה (במרחשון) תבת סולתא למיסך על מדבחא מפני שהיו הצדוקים אוכלים מנחת בהמה נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן וכו׳".
הערה (כד): רק שבמגלת תענית בא זה בחדש אב ,ואין זה נוגע לדברינו במקום הזה.
