398
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
ינאי המלך (יוחנן) רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן. שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים״ ויבוקש הדבר ולא נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם, ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך (יוחנן) הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך ,ומה אעשה ,אם אתה שומע לעצתי רומסם ,ותורה מה תהא עליה ,הרי היא כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד וכו' מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והי' העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה.
ודברי יאזעפוס מזה עצמו ,XIII, 10, 5אשר כאוהב ורע הצדוקים נהג את קולמסו במקום הזה מתוך גרונם של הצדוקים(יד) או שגם לא הי׳ לפניו מקור כי אם כזה ,ויאמר: "נחזור לדברי יוחנן הורקנוס, הצלחתו הגדולה הביאה לו מקנאים אצל היהודים ,ביחוד קנאו בו הפרושים ויתרעמו ננדו ,אשר כפי שכבר נאמר הנם כתה בתוך היהודים והם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כזו עד שיאמינו וישמעו לקולם גם אם יאמרו להם ננד המלך או הכהן הגדול. יוחנן הורקנוס הי׳ תלמידם ,והם אהבו אותו. פעם אחת קרא אותם אליו ,ויכבדם כיד המלכות ,ויכרה להם בירה גדולה ,ובתוך שמחתם עמו ובטוב לבם ,שאל אותם לאמר ,אתם ידעתם כי בכל לבבי אחפוץ ללכת בדרך הטובה והישרה ,ובכל דרכי התורה ,ועל כן אולי ידעתם דרך עוצב בי הגידו לי ואשוב לעשות הטוב והישר(טו) והם כולם ענו לו כי לא ידעו דבר ,וכי מעשיו טובים ,והוא שמח על זה. רק איש אחד מתוך הבאים ואלעזר שמו "איש ריב ומדון" הוא השיב ,אם תרצה לשמוע האמת ואם תרצה ללכת בדרך הישרה, עליך להניח את משרת כהן גדול ולהסתפק בממשלה לבד. וכאשר רצה יוחנן הורקנוס לדעת טעם דבריו ,השיב לו אלעזר כפי הנשמע מפי הזקנים נשבית אמך בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס. אבל הדבר הי׳ שקר ,כי על כן כעס עליו הורקנוס מאד ,וגם כל הפרושים כעסו על זה גם הם ,אבל הורקנוס הי׳ לו אוהב נאמן מהצדוקים ושמו יונתן(טז) והוא הרבה להשתדל להרגיז את יוחנן הורקנוס על הפרושים ,ולהראות לו כי אלעזר לא ענה מלבו ,וכי דבריו היו מפי כל הפרושים ,אשר כולם יחשבו בזה כן ,ויוסיף לבאר ליוחנן הורקנוס כי גם הוא עצמו יוכל לראות ולבחון זה על ידי אשר ישאל מהפרושים את העונש אשר
הערה (יד): כבר הערנו כי בנוגע להצדוקים .יש לו ליאזעפוס שני דרכים ,את הנוגע ליסודי הצדוקים בדת ודרכי הנהגתם בכלל יכתוב כמו שהוא, לפי שגם הצדוקים עצמם עשו כן והתפארו בזה, ואחרי שיאזעפוס לא הי׳ מסכים לכל יסודותיהם (כי הוא הי׳ מהחיצונים ולא מהצדוקים) בא גם לשונו בסגנון זה.
אבל למעשיהם במדינה בזה הלך עמהם לגמרי אחוז יד, וכל כבודו בא לו אך מהם ככל אשר יבואר לפנינו, כי על כן גם יגין עליהם בעניינים כאלה, על פי דרכו ,וכל זה יבואר עוד לפנינו.
הערה (טו): חכמי התורה בכללם הבינו היטב כי אילו הי' רוצה לדעת זה באמת לא הי׳ שואל זה
במשתה היין ,והבינו היטב כי אך תואנה הוא מבקש, להוציא את אשר בלבם עליו ,וקיימו "כשם וכו׳ כך מצוה
שלא לאמר דבר שאינו נשמע״, ואולי גם הבינו שיד הצדוקים באמצע ורק אחד מהם נכשל, והביא אסון.
הערה (טז): השמות הנם אצל יאזעפוס בשינוי ממה שהם בהברייתא ,ואין זה נוגע לדברינו.
אבל ראוי להעיר ,הן יאזעפוס דרכו בכל מקום לרשום אצל כל אחד לבד שמו גם שם אביו, ובמקום הזה לא עשה כן, וזה יורה לנו שהמקור שמשם העתיק גם הוא לא ידע לכנותם כראוי, לא כן בהברייתא ששם באו גם שמותיהם גם שם אביהם אצל כל אחד, וזה יורה לנו שדברי הברייתא מדוקדקים גם בזה.
ועי' גם לפנינו פרק כ"ב שגם משם מבואר שהעיקר כמו שהוא בהברייתא
