הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
וכבוד ביתו אחריו, הי' תלוי אך בזה בהיות גם כל ממשלתו בארץ תחת השם כהן גדול. וכותבי דברי הימים הבינו את כל דברי המאורע לאמר ,שיוחנן כעס על חכמי התורה שלא חשו לכבודו כראוי וענשו רק מלקות להאיש ולא מיתה ,וכי על ידי כעסו זה יצא מה שיצא. ואין זה כי אם טעות ,וחסרון הבנה בעיקר יסוד כל הדבר. ומתוך כעסו וקצפו על חכמי התודה לא הי׳ יוחנן פוסע פסיעה גסה כזו, אשר אין ספק כי בעצמו הי׳ יכול להבין שהנהו מתיצב על דרך רחוק מאד מכל העם נגד דרכי אבותיו ,ואחריתה מי ישורנה. וגם כי יוחנן עצמו לא הי׳ כלל מהכופרים ביסודי הדת ,ולא הי׳ מתיצב על דרך לא טוב ולא הי׳ נותן ידו אל הצדוקים. ועל דבר קל כזה ששמו על איש אחד פרטי עונש פחות ממה שרצה, ואשר ידע בעצמו שעשו כדין תורה ,לא הי׳ עולה על דעתו להתחזק מדרכו עד היום, ודרך אבותיו אשר נתנו נפשם על זה ,ומדרך כל העם. אבל כל הדבר בא מפני שהצדוקים הראו לו שאין לו דרך עתה לנטות ימין ושמאל ,וכי הכרח גמור הוא לו להפרד מחכמי התורה ,או בלשונם ״הפרושים״.
ונביא את כל דברי יאזעפוס בקדמוניות XIII, 10, 5ואת לשון הברייתא במס׳ קדושין ד׳ ס״ו ולראות משניהם יחד ולהבין את כל הענין הגדול הזה , אשר הוא באמת אחד מהענינים היותר גדולים בדברי ימינו ואשר תוצאותיה נרגיש עד היום ,כי אך על ידי הפרצה הגדולה הזאת יכלה כל אסון האומה לבוא אחרי אשר כבר שגבה ישע בראשית ימי החשמונאים.
ובגמרא במס׳ קדושין שם נאמר: "אמר אביי מנא אמינא לה דתניא מעשה בינאי המלך(יג) שהלך לכולחית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו הי' שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל. אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו, והי' שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך (יוחנן) לבם של פרושים עליך ומה אעשה הקם להם בציץ שבין עיניך. הקים להם בציץ שבין עיניו היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך,
הערה (יג): כבר הערנו ״הימים הראשונים״ הערה פ״ג כי אביי גריס בהברייתא הזאת ״ינאי" תחת "יוחנן" מפני שהוא יאמר בברכות ד' כ"ט הוא יוחנן הוא ינאי ,אבל אין זה מסקנת הגמ׳ שם ,והאמת הוא כדברי רבא שם ינאי לחזד ויוחנן לחוד ,ינאי רשע מעיקרו, יוחנן צדיק מעקרו. ומפני שהברייתא הובאה באן בגמ׳ במס׳ קדושין על ידי אביי "אמר אביי מנא אמינא לה דתניא״ נאמרה בלשונו של אביי כפי מה שגרס בה הוא.
וסמט בסידור הש״ס על מה שנתבאר שם במס׳ ברכות מדברי רבא ,שיוחנן הוא שהי׳ צדיק מתחלה, צדיק מעיקרו ,והמעשה שהיתה היתה עמו ובימיו ,וכמו שידענו גם אנחנו מדברי הימים.
וזה הוא דרכם בהברייתות ,ועי׳ לדוגמא גם קדושין ד׳ ע״ט בתוס׳ ד״ה כל ג׳ ימים שמחקו תיבת "הראשונים" וכתבו ״ל״ג הראשונים דהא פליגי בה אמוראי ב״ב דף צ׳׳ו דאיכא למ"ד וכו׳ ואיכא למ"ד כל ג׳ ימים האחרונים וכו'״.
אבל אין צריך למחוק ,ובגמ׳ כאן הביאו הברייתא וגרסו בה כמו שהדין כן, וכן הוא בכמה מקומות בגמ' ,ויבואר לנו במקומו ,זסמט בהמחלוקת על מה שנתבאר במס׳ ב״ב .ועל כן גם פסק הרמב״ם כן עי' פ"ה מה' תרומות הכ״ד ובב״מ שם.
