732
הוספות
וראוי להעתיק בזה גם לשונו של הרשב"א ז״ל בחידושיו במס׳ שבת ד' י״ד על קושיח הגמ׳ אילימא במשקין הבאין מחמת שרץ דאורייתא היא שכתב ״אע״ג דפלוגתא היא בפסחים טומאת משקין לטמא אחרים וכו' איכא למימר דהכא נקיט לה אליבא דמאן דאמר התם דאורייתא ונקיט לה בדרך הניחא וכו' עוד י"ל רההיא אפי׳ למאן דאמר לאו דאורייתא תקנת נביאים היתה דכתיב הן ישא איש וכו' ולא משכחת וכו׳ ולפיכך קרי ליה הכא דאורייתא כאלו היא דאורייתא ולא מגזרת י"ח דבר״.
לעמוד 356 והנה נאמר על זה בהברייתא הלל הי' דורש לשון הדיוט וכו' והתוס׳ כתבו שם "ואפי' לא כתב כאלו נכתב דאי דוקא כשכתב מה הי' דורש פשיטא שיש לו לקיים כמו, שהתנה דהא לאו אסמכתא הוא".
ודבריהם ברורים אבל יובן רק על פי דברינו שאין הכונה להדיוטות כי אם מה שעשו חכמי המקום וכל שאין זה תקנה כוללת של כל חכמי ישראל תקרא לשון הדיוט. עמוד 590ומלשונו של הרשב״א נראה דבעיקרי נוסחי ספרד לא הי׳ זה וכו׳. וראוי להעיר שכן ממש יש לנו במס' חולין ד׳ מ"א "ושאינו נידר ונידב לאתויי עולת יולדת אמר ר׳ אלעזר לא שנו אלא שאין לו אשה וכו׳ והא לא קאמר וכו' אמר ר׳ אבהו באומר וכו׳ וכבר כתב שם רש״י ז״ל לישנא אחרינא הא דר״א ודר' אבהו לא גרסינן והכי גרסינן לאתויי עולת יולדת מהו דתימא וכו׳ ועוד בשאין לו אשה למה ליה למיתנייה זה הכלל לאתויי פשיטא למאי ניחוש לה".
והוא ממש כמו במקום הזה שמפני שהוקשה להם חשבו שהוא כמו אוקימתת ר׳ אלעזר ור׳ אבהו לפני זה וכתבו זה כן. והתוס׳ רצו לדחות דברי רש״י ז"ל וכתבו שם "מה שהקשה בקונטרס אי שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי ניחוש לה י"ל אין לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו״.
ולא נוכל להבין דבריהם ז"ל שהרי דברי רש״י ז״ל ברורים שאם הי׳ הדין שאם יש לו אשה אסור אז הי׳ הדין שגם אין ידוע אסור שהרי הלכה כר׳ יוחנן לפני זה שם "ור' יוחנן אמר אפי׳ בעלי מומין נמי זימנין דרמי ליה מידי אמומא ולא ידיע״.
עמוד 627לדברינו אשר אמרנו שם "וכל החוקרים האלה לא ידעו גם את עיקר דבר המשפט הזה אשר לא הי׳ כלל מתוך משפטי התורה להסנהדרין ככל דיני רוצח נפש כי אם ממשפטי המדינה וכו׳".
ראוי להוסיף על זה כי לא חוקרי העמים לבד טעו בזה כי אם שעוד הרבה יותר טעו ולא ידעו דברים מפורשים ופשוטים כאלה בדברי יאזעפוס גם חוקרי בני ישראל, אף כי דבריהם מזה הי׳ בחקירות היותר גדולות אשר לכל הפחות הי׳ עליהם ש םלשמוע את אשר ידברו ולראות את אשר בין עיניהם.
והחכם ווייס בח״ב עמוד 45בדברו על כל התנאים ותקופת התנאים בכלל יאמר:
"ולא הי׳ מעצור לרוחם לפתור דעות קדמוניהם אשר ראו וידעו הדבר או שמעו מפי הרואים בעיניהם איך הי׳ החק והמנהג לפנים בכח חקירות אשר היו ילידי זמנם, כבר הראנו לדעת בראיות ברורות שכן הוא (ח״א (25ושנינו ושלשנו
