714
ימי נציבי רומא
בנו עם נציבי סוריא ועם גדולי רומא ברומא עצמה, ובפרט אשר כל חפצם מהם הי' רק זאת כי יניחו את ידם מהם ולא ישביתו מנוחתם, וזולת זה לא דרשו מהם דבר.
ואחרי אשר זה הי׳ כל ישע וכל חפין העם כלו להיות עתה תחת הנהגה כזו וככל דברי יאזעפוס אלטטי׳ XVII, 11, 1כי השלוחים אשר נשלחו אל הקיסר אגוסטוס בימי ארכעלאוס לבקש על זה נבחרו מכל העם.
הנה היו בני ישראל יכולים עתה לקום ולהתהלך בארץ, להסיר מהם את עול הברזל אשר שמו עליהם הורדוס וארכעלאוס בנו, להוציא אסירים לחפשי, ולרפא כל שבר ביהודה ,ולרקום עור ובשר על כל חיי העם ,ולשוב אל אור החיים, תחת הנהגה כוללת מסודרת על פי סדרי התורה, בהנהגת ראשי ישראל הבית דין הגדול בלשכת הגזית.
וחכמי ישראל אשר מימי עולם נתנו נפשם על טובת עמם ולאומם, מהרו גם בפעם הזאת לעשות את דבר עמם בחפץ הלאום כלו. כי על כן הננו רואים אז עוד הפעם את כל דבר הבית דין הגדול בלשכת הגזית ככל אשר הי׳ בימים הראשונים.
והן דברי המשנה במס' פאה פרק ב׳ משנה ו':
"מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני וכו'."
והדברים מבוארים כי דבר לשכת הגזית אשר נאמר שם "לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית״ זה הי׳ בראשית הימים ההם, והיינו זמן קצר אחרי ממשלת ארכעלאוס, כי ארבעים שנה לפני חרבן הבית כבר נתבטל מושבם בלשכת הגזית ועזבו את מקומם זה לגמרי, וכקבלת ר׳ יוסי הברורה (במס׳ שבת ד' ט״ו) "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות".
ומבואר מעצמו כי "ועלו ללשכת הגזית ושאלו הי׳ קודם זה בראשית הימים ההם, ובראשית ימי רבן גמליאל הזקן.
והנה שבו עתה לכל סדרי הימים הראשונים ויקוו ללכת לבטח דרכם ולהביא את בני ישראל אל המנוחה.
ואף גם זאת ראו אז חכמי ישראל לטובת האומה להתאחד לגמרי ושיהי' לכולם יחד רק ראש אחד והנהגה שלמה מיוחדת. כי על כן הנה השיבו גם אחדות שני הבתים בית שמאי ובית הלל, ואף כי לא יכלו לבטל לגמרי את בית שמאי טרם נחלטו דברים מוחלטים בנוגע להמחלקאות אשר הי׳ לפני זה, וטרם אשר יכלו השונים לשנות משנתם פה אחד.
אבל אחרי מות שמאי לא הקימו להם ראש אחר תחתיו, והראש מבית הלל הי׳ הראש היחידי לכל הדור כלו, ותהי המשרה על שכמו לכל העם כלו.
ויותר מזה שגם בספיקות הנופלים מחדש התחילו גם בית שמאי להציע לפני ראש הדור היחידי לכל הדור.
והן דברי המשנה במס׳ ערלה פרק ב' משנה י"א:
"שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר׳ אליעזר אומר אחר אחרון אני בא וחכמים אומרים בין שנפל איסור בתחלה בין בסוף לעולם איני אוסר עד שיהא בו כדי
