סוף ימי הלל נשיא ישראל
כבר נפטר 5לפספה"נ (חמשה ושבעים לפני החרבן) ור' יוחנן בן זכאי חי עד אחר החרבן, כי על כן גם אם הגיעו ימי ר׳ יוחנן בן זכאי לשמונים שנה הוא דבר שאי אפשר ששימש לפני הלל".
ומה אפשר לאמר לדרכים כאלה בחקירה, הוא עצמו יבדה דברים בטלים כי הלל נפטר כחמשה ושבעים שנה לפני החרבן מפני שטעה בפשט הפשוט של דברי הגמרא במס' שבת ד' ט״ו וחשב שיש לנו רבנן חדשים רבנן של שמונים שנה שהיו כבר אחרי הלל ושמאי, ובנה על זה דברי תהו בכל הציון י"ח נגד דברים מפורשים ונגד סדרי הדורות אשר לא יוכל להיות ספק כלל כי הלל נפטר באמת ששים שנה לפני החרבן.
ומתוך הדברים הבדוים ההם אשר בדה לו הוא ,יבוא נם להכחיש שריב"ז הי׳ תלמידו של הלל ולא ידע דברי המשנה המפורשים שר׳ יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי.
ולחקירות כאלה קראו חכמת ישראל ודברי ימינו אף כי אין שם כי אם הכחשת דברי ימי ישראל והשתדלות להפכם לתהו ובהו.
ובאמת הנה בא בספרי סוף פרשת ברכה כי גם הלל וגם ר׳ יוחנן בן זכאי חיו כל אחד משך זמן של מאה ועשרים שנה. וגם אם לא ירצה החכם גרעץ להאמין באריכות ימים גדולה כזו, אבל הלא זה לא יוכל להיות ספק כלל שהי׳ להם זקנה גדולה ומופלגת מאד, שאם לא כן לא הי׳ אפשר כלל שתבוא אגדה כזו בספרי על אנשים אשר חיו זמן קרוב כל כך לימי דורם. אבל כדי לבדות הבלים בנוגע להגזירות אשר ירצה גרעץ כי היו דוקא בפולמוס של אסוירוס יעשה את הלל לנפטר כבר שמונים שנה לפני החרבן ויתן לו רק שמונים שנה לשני חייו ויאמר על ר׳ יוחנן בן זכאי "תלמידו של הלל לא הי׳ בשום אופן שהרי הלל כבר נפטר 5לפסה״נ, ועל כן גם אם הגיעו ימי ר׳ יוחנן בן זכאי לשמונים שנה הוא דבר שאי אפשר שלמד לפני הלל".
וכפי הנראה חשב החכם גרעץ כי שמונים שנה הוא קצה הגבול אשר אפשר לאדם לחיות.
אבל כי לא שם החכם גרעץ לב לא להמקורים עצמם, ולא לדבריו שיהי׳ להם איזה ענין.
ובאמת אחרי אשר הלל נפטר כששים שנה לפני החרבן כי על כן גם אם חי רבן יוחנן בן זכאי רק תשעים שנה או גם חמשה ושמנים שנה הי׳ יכול להיות תלמיד מובהק להלל. וככל דרכי תהו של כל החוקרים האלה אשר יסתרו גם את עצמם אף כן עשה גרעץ גם במקום הזה.
ובדברו על הלל בעמוד 207יאמר לו "הלל נולד 75לפני מספה״נ ונפטר 5שנים אחר מספה״נ".
הנה אף כי יתן לו גם בזה רק שמונים שנה יאמר בעצמו כי נפטר 5אחר מספה"נ דהיינו ששים וחמש לפני החרבן.
ובח"ד ציון כ״ב יכתוב לו בפשיטות כי ארכו ימי נשיאות הלל עד עשר שנים אחר מספה״נ.
ככה הוא מטפס ועולה מטפס ויורד ויכתוב לו בכל מקום כרצונו.
