ממשלת ארכעלאוס
שנ
"גם פהיליפפוס בא מסוריען לרומא על פי חפץ ווארוס, העיקר להשתדל לטובת ארכעלאוס אחיו, אשר ווארוס דרש טובתו ביחוד, אבל גם מפני זה, כי אם תשונה אופן הממשלה בהממלכה יהי׳ גם הוא שם ויותן גם לו הראוי לו, כי מפני אשר הרבה מהיהודים רצו לחיות כפי חוקי תורתם האמין ווארוס כי הממלכה תתחלק."
והדבר ברור כי ענין הדברים האלה הם כי אם ימלא הקיסר את משאלות היהודים כי ארץ יהודה תעמוד רק תחת ממשלת העם ,והממשלה תתנהג על ידי הסנהדרין על פי חוקי התורה, אז יוקחו מארץ ירושת ארכעלאוס ערי העמים אשר ימצאו שם, ולהיפך בארץ הגליל ועבר הירדן ישובו ויסופחו על ממשלת יהודה ערי היהודים אשר שם.
כי על כן האמין ווארוס כי אם ימלא הקיסר את משאלות היהודים אז תחולק הארץ באופן אחר, ועל כן אין הדין ודברים ברומא נוגעים רק לארכעלאוס לבד ,כי אם גם ליתר בני הורדוס, ואף כי עיקר הדבר הי׳ כל המשפט לפני אגוסטוס בנוגע לארכעלאוס, אבל אם ימולא חפץ היהודים עצמם, אז בהכרח יהי' זה נוגע גם לכל בני הורדוס כולם והממלכה תחולק באופן אחר.
ובקשתם זאת היתה דבר כל העם, ועל כן גם בכל אשר הי׳ דבר המלאכות הזאת אל הקיסר נגד חפץ ווארוס, אשר הוא השתדל בכל כחו כי יקיים הקיסר את ארכעלאוס למלך, לא הי׳ ווארוס יכול להתנגד לחפץ כל העם לשלוח מלאכות כזו אל הקיסר נגד ארכעלאוס.
ודברי יאזעפוס גם באלטטי׳ גם במלחמת היהודים מפורשים כי בקשו וקבלו רשיון על זה מווארוס.
כי בהיות זה דבר כל העם וחפצם, לא הי׳ דרך לפני ווארוס לבלי להרשות להם לעשות כן.
וכן הם גם דברי יאזעפוס באלטטי׳ המפורשים כי הי׳ זה דבר כל העם ויאמר:
"האנשים אשר אחרי החלטת כל העם נשלחו היו חמשים נבחרים ובעיר רומא נלוו אליהם עוד יותר משמנת אלפים איש."
ושמנת אלפים אלה הם מתושבי עיר רומא כמו שהם דברי יאזעפוס במלחמת היהודים. והקיסר עצמו החשיב את דבר המלאכות הגדולה הזאת, ויאזעפוס במלחמת היהודים II, 6, 1יאמר:
"הקיסר קרא לאסיפה על זה, את גדולי רומא ואת אוהביו, בהיכל אפאללא אשר בנה הוא עצמו בנין נהדר ונפלא מאד, פה עמדו מצד אחד כל המון היהודים והשלוחים הנבחרים, וארכעלאוס וכל אוהביו עמדו לעומתם בצד השני" וכן הם דברי יאזעפוס גם באלטטי׳.
וכבר נתבארו לנו כל דברי שלוחי היהודים (מעמוד 21ואחר זה) לפני הקיסר וכל ענין דבריהם ועד כמה הי׳ דבר עמם כל בקשתם.
אבל אוצרי הורדוס אשר הי׳ עתה בידי ארכעלאוס הם עשו את שלהם וככל אשר ידע ארכעלאוס לקנות לו את לבב נציב סוריא, עד כי גם בהרשותו את היהודים לשלוח מלאכים אל הקיסר מהר וישלח אחריהם גם את פהיליפפוס
