678
סוף ימי הורדוס
"למראה עין נקרא על הורדוס שם מלך (יהודה) אבל באמת היתה כל דבר ממשלתו באכזריות חמה למען השחיתם ולהכחידם וכו' בקצרה נוכל לאמר כי גם אילו משלה עלינו חיה טורפת אשר תדרוס ותטרוף לא הי' אסון בני ישראל גדול כל כך ככל האסונות הגדולות והנוראות אשר בתומם באו עלינו בימי ממשלת הורדוס."
כי באמת לא מלך אכזר הי' הורדוס כי אם מלך לגוים אשר כל השתדלותו כל מבטו וכל דרכו הי׳ להרים בארץ יהודה את כל הגוים ולתתם עליון, ולדכא תחת רגלם את כל עם היהודים.
ועל כן בכל מעשי הורדוס לא נראה ונרגיש רק דבר מלך אכזר כי אם יחד עם זה השתדלותו לכחד שם ישראל, ולהשיבם לאחור גם בארצם.
ואם אכזריות לבו נגמרו ביום מותו, הנה דבר חפצו לתת את כל היהודים מרמס לכל הגוים ולעשות אותם לגוי אשר כ ל אוכליו לא יאשמו, זה הלך והשתרע הלך והתרחב גם אחרי מותו עד כי זה הביא את חרבן הארץ, וישראל ירגיש כל זה בכל עצמותיו גם עד היום הזה.
להצלחת כל עם יהודה היתה פקודתו האחרונה הזאת לעשות הדבר לאחר מותו, ועל כן מסר את דבר המעשים האלה לאחותו ובעלה, אבל הם לא ערבו בנפשם לעשות מעשים נוראים כאלה, ומיד אחרי מותו עוד בטרם נודע דבר מותו הוציאו הם את כל ראשי משפחות כל ישראל ממסגרם, ויאמרו כי כן פקד המלך.
ועיקר הדבר הוזכר גם במגלת תענית פרק י"א ושם נשתבשו הדברים לפנינו ועל פי מה שהננו יודעים מדברי יאזעפוס נוכל להגיה אותם ולדעת משם גם סדרי דברי הימים כאשר יבואר בפרק הבא וכך צריך להיות שם:
"בתרין בשבט יום טוב דלא למספד. (ולמה שינו זה מזה אלא שבראשון -אצל ינאי בשבעה בכסליו — אינו כתוב דלא למספד ובזה כתוב) בראשון מת ינאי המלך ובזה מת הורדוס, שלח ותפש זקנים מזקני ישראל וחבשן בבית האסורין ואמר אם מתי הרוג את הזקנים הללו ועד שישראל שמחים לי ידוו על דיבותם אמרו אשה טובה היתה ושלמינון שמה, וכשמת סלקה טבעתו מעל ידו ושלחה לשר בית האסורין אמרה לו רבך התיר אותם הזקנים התירם והלכו להם לבתיהם, ואחר כך אמרה מת הורדוס ואותו היום עשאוהו יום טוב.״
ומפני שהורגלו בכל מקום כי זקנים סתם נאמרו על הסנהדרין חשבו שכן הוא גם במקום הזה ובאו והגיהו תחת "ותפש זקנים מזקני ישראל" הגיהו "ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל".
והוא רק טעות כמו שנתבאר מדברי יאזעפוס שהכונה לזקני כל משפחה ומשפחה ולא היו רק שבעים נפש כי אם המון רב וגדול.
והוא מתבאר כן גם מדברי המגלת תענית עצמה שעל הסנהדרין אי אפשר לאמר "ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל״, שהרי הסנהדרין כולם כבר נתיחדו ואינם עתה יחד כי אם שבעים.
וכן תחת מה שנאמר "אמרו אשה טובה היתה ושלמינון שמה״ הגיהו "אמרו אשה טובה היתה לינאי המלך ושלמינון המלכה שמה".
וזה טעות סופר מבואר כי שלמינון המלכה ידועה מאד, וגם במגלת תענית עצמה כבר בא זה בפרק שלפני זה "מפני שהיו הצדוקים יושבין בסנהדרין שלהם