סוף ימי הורדוס
הארץ וכל שרי הממשלה רק אנשים מבני ישראל לא הי׳ הורדוס מצוה לעשות אחרי מותו כדבר הנורא הזה. אבל כבר העמיד הורדוס בראשית ימיו את כל ממשלת הארץ וכל הצבא רק תחת ידי זרים, תחת יד אספסוף מבני היונים והסורים, ובמשך ימי ממשלתו נתחזקו בארץ, ויהי לבבו בטוח בהם כי גם אחרי מותו לא יוכלו עוד בני ישראל להמיש צוארם מהם, ודבר ממשלת בנו גם היא תבוא על ידם, ואין עליו לשום לב למה שיהי׳ אחריו, כי כח ידם במדינה כבר הי׳ די להביא את כל היהודים כולם תחת מתנם הם.
וכל הדברים מפקודתו של הורדוס בזה באו אצל יאזעפוס גם באלטטי׳ וגם במלחמת היהודים ועיקר הדבר הוזכר גם במגלת תענית.
ובאלטטי׳ XVII, 6, 5יספר יאזעפוס מעשי הורדוס אלה ודבריו לאמר:
"הורדוס צוה כי נכבדי כל העם יבואו כולם אליו, וזה הי׳ המון גדול ורב מאד, מפני כי נקבצו ובאו מתוך פנות כל העם כלו, כי היתה פקודתו שכל אשר לא יבוא יומת, ואת כל ההמון הגדול הזה צוה לסגור על מסגר בתוך נתיבות המרוץ, ואחר זה קרא אליו את אחותו סאלאמע ואת בעלה אלעקסאס, ויאמר להם כי הנהו מרגיש אשר עוד מעט וימות, וזה אין דבר שהרי כן ימותו כל בני אדם, אבל את אשר יצטער הוא כי לא יספדוהו כהלכה וכראוי למלך בידעו כי היהודים ישמחו על מותו, ועל כן חובתם של סאלאמע ובעלה להושיע לו בזה, ותיכף כאשר יראו כי מת יסבבו את מסילת המרוץ בצבא חילו מבלי להגיד לבני חילו את דבר מותו, ולצות עליהם לירות בחצים על כל היהודים אשר נסגרו שם עד אשר יהרגו את כולם, ועל ידי המעשה הזאת ימלאו דבר חפץ איש בהלכו למות, ויעוררו בין העם אבל כבד ביום מותו. וישביע הורדוס אותם בקרבת אחים ובשם ד׳ לעשות כן והם נשבעו לו." אלה הם המעשים היותר אחרונים של הורדוס החיה הטורפת, אשר איזה מסופרי דברי הימים קראו לו מלך יהודה.
יאזעפוס עצמו אשר על כל מעשי הורדוס שם מסוה וישתדל גם להסב פניהם, יאמר גם הוא אחרי דברי הורדוס אלה לאמר: "אם כי כל מעשי הורדוס אפשר להטותם לזכות, כי רצה רק לשמור את עצמו, אבל המעשה האחרונה הזאת תורה באמת רק על אכזריות נוראות העולות על כל מעשי בני אדם, כי רצה לעשות אבל לכל העם ולהמית איש אחד מכל משפחה, מבלי אשר חטאו לו גם חטא היותר קל, ומבלי אשר הי׳ עליהם גם צל של איזה חשד, תחת אשר בנוהג שבעולם יעזוב כל איש לפני מותו גם את שנאתו לאויביו.״ ואמנם כי אין דברי יאזעפוס נכונים, כי באמת כן הי׳ גם כל מעשי הורדוס ע ם היהודים מראשית ימי ממשלתו עד סופם אשר היו שלשלת ארוכה של המון מעשים אשר כוננו רק להשחית ולחבל מבלי אשר הי׳ נדרש לו זה לשמור את עצמו ומבלי אשר הי׳ לו עליהם דבר, ועבר ורמס וטרף רק לדכא אותם תחת כל הגוים, ולהומם ולאבדם ולעשותם כלה, והמעשה הזאת לפני מותו תחובר ותלוה אל השלשלת הגדולה הזאת בהיותה אחת עמהם יחד.
והן דברי שלוחי היהודים בעמדם לפני הקיסר (אלטטי׳ XVII, 11, 2):
