הזוג האחרון בדברי יאזעפוס
שלה
להורגים ,ולהם ענש רק עונש כסף ,וכי הכסף הזה מבלי יכולת להם עצמם לשלם שילמה אשת פהעראראס עבורם (מ"ז). ומבואר כי כל אלה נבדלו לטובה גם אצל הוררוס, ולא הלך עמהם כדרכו עם כל העם ,וכל מה שענשם על זה הי׳ רק עונש כסף.
אבל יש לנו בזה אצל יאזעפוס עוד מדרגה שלישית ,מדרגה יותר גבוהה גם ממדרגת חכמי התורה אלה.
אשר עליהם גם לא שם הורדוס כל עונש כסף, והוא עצמו נשא פניהם לגמרי. והן דברי יאזעפוס באלטטי׳ XV, 10, 4שם ,אשר אחרי דבריו מכל העונשים הקשים אשר שם על העם על זה, וכי רדפם ויעבירם מן העולם יאמר:
"אבל כאשר רצה הורדוס להכריח על זה גם את הפרושי הלל ושמאי ואת סייעתם כי ישבעו לו גם הם, התנגדו לזה בכל כח ועוז, בכל זה בנשאו פני הלל, לא עשה להם הורדוס דבר, מכל אשר עשה נגד אחרים."
והנה לנו במקום הזה בדרך סיפורו של יאזעפוס כל הציור השלם אשר יש לנו בדברי המשנה והגמ׳ מהלל ושמאי בפרט, ועל ידי זה גם מכל הזוגות בכלל.
כי לא גדולי התורה לבד היו, ולא מלמדי תורה ברבים בלבד, שזה היו שם גם הרבה בלעדם (ויבואר עוד) כי אם שגם לבד כל זה עמדו הם ביחוד בתור שני ראשים מיוחדים לכל הדור, ויהי זה מפורסם וידוע גם להורדוס כי הם הנם הראשים המיוחדים לכל הדור כלו.
ויותר מזה נראה בזה כי אף שנבדלו לגמרי הלל ושמאי וסייעתם מכל חכמי הדור, וכי בנשאו פני הלל לא נפטר אחר עמו כי אם שמאי וסייעתו.
אשר מזה מבואר ככל אשר נודע ממשנה וגמרא כי רק שמאי הי׳ בן זוגו של הלל. בכל זה מפורש לנו גם זאת כי בתוך השנים האלה אשר נפטרו לגמרי הם וסייעתם, הנה גם בתוך השנים האלה הראשים היחידים לכל הדור כלו, הי׳ הלל לכל לראש. ואף שפרט את שניהם, הם וסייעתם, יאמר בכל זה מפורש כי הי׳ זה ״מפני כי נשא את פני הלל".
ובבר הערנו כי אין דברינו בדבר כינוים ותארי שמות אשר נתרחקו מהם ראשי ישראל לגמרי, עיקר הכל הוא למצא שם את הדבר עצמו, למצא ולדעת את דבר הזוגות עצמם ואת כל ענינם הגדול אצל כל העם, למצוא ולדעת כי הזוגות עמדו מעל לכל העם, וכי הי׳ זה דבר רשום וידוע לכל, וכל מבט כל העם עליהם הי׳ אך מתוך השקפה זו.
והנה לפנינו כל הדבר כמו שהוא, עד שגם הורדוס וכל אגפיו הכירו וידעו זה ויביטו עליהם מתוך מבט זה ויתנהגו עמהם כן.
הערה (מ"ז) שם XV, 10, 4נאמר שגם על האיסיים לא הקפיד על אשר לא נשבעו לו אבל זה הוא ענין אחר לגמרי, כי הם לא התערבו בין העם, ודבר לא הי׳ להם עם אדם, ועיקר הכל כי הם לא עשו זה מתוך איזה התנגדות להורדוס כי אם מפני שנשמרו מכל נדר ושבועה, ועל כן לא דרש זה הורדוס מהם כלל כי בהיותם מעטים בודדים יחד ובני אדם שאינם מן הישוב לא שם להם לב. לא כן אצל חכמי התורה אשר דברי יאזעפוס שם XVII, 2, 4מפורשים שהי׳ זה בתור התנגדות וכידוע הנה הם חיו בתוך העם, והעם לקח לו מעשיהם לקו.
