עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/31

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪386‬‬

‫הצדוקים והבייתוסים‬

‫ ‫וגם אז לא שמו הם לבם לשוב אל עמם‪ ,‬בי אם שמו פניהם רק אל בני‬ ‫הנכר‪ ,‬ממלכת סוריא כבר באה אז אל דעמעטריוס השני ניקאטאר בן דעמעטריוס‬ ‫הראשון‪ ,‬ואליו שלחו ״חבר בוגדים" לבוא להושיעם ננד עמם‪.‬‬

‫וחפצם הצליח בידם. ‬ניקאטאר בא אל עיר עכו ומשם שלח דברו אל יונתן‪,‬‬ ‫כי ימשוך ידו מלהלחם על המבצר בירושלים‪ ,‬וכי יבוא לעמוד לפניו בעיר עכו‪.‬‬ ‫אז הלך אליו יונתן יחד עם טובי העם והכהנים‪ ,‬ובידם מתנות רבות לכסף‬ ‫ולזהב‪ ,‬ובנתנם לו שלש מאות טאלאנטי קיים בידם חפצם כי יהיו פטורים מעתה‬ ‫מלשלם מס למלכי סוריא‪.‬‬

‫אבל בנוגע להמבצר בירושלים לא יכלו עוד גם אז להפיק חפצם‪.‬‬ ‫ורק אחרי זה כאשר לחם עמהם ניקאטאר והם הצליהו גם במלחמתם עמו‬ ‫נאמר שם י"ב ל"ה:‬ ‫"‬יונתן שב לירושלים ויאסוף את כל העם ויחליטו כולם יהד לבנות מבצרים‬ ‫חדשים בארץ יהודה נגד כל אויב מבחוץ‪ ,‬ולבצר ולהגביה גם את חומות ירושלים‪,‬‬ ‫ולבנות חומה גבוהה בין העיר ובין המבצר בתוך העיר (אקרא) אשר התבצרו שם‬ "חבר בוגדים" למען אשר יהיו הם שם בודדים ולא יוכלו לבוא ולצאת לקנות‬ ‫ולמכור‪.‬״‬ ‫ ובכל זח הי׳ גם זה בימי יונתן ללא הועיל‪ ,‬ואך אחרי מות יונתן‪ ,‬בימי‬ ‫שמעון אחיו בשנת מאה ושבעים ואחת ליונים‪ ,‬אחרי אשר כבר הצליח בידי בני‬ ‫ישראל ללכוד אחד אחד את כל מבצרי "חבר בוגדים" במדינה‪ ,‬ואחרי אשר גם‬ ‫בהמבצר בתוככי ירושלים החלו לשאת חרפת רעב רק אז בקשו את השלום‬ ‫והשיגו אותו‪ ,‬כדרכם של טובי העם אשר רצו רק שלום עמם‪.‬‬

‫ואחרי כל מעשי שמעון אשר יסופר במכביים שם ודבר הברית אשר כרת‬ ‫עם המלך דעמעטריוס נאמר שם י״ג מ״ט‪:‬‬ "‬אלה ‬אשר בהמצודה בירושלים לא יכלו עמוד עוד‪ ,‬כי לא יכלו לצאת‬ ‫ולבוא ולעשות מקנה ‬וקנין‪ ,‬ויחלו גם לסבול מחסור‪ ,‬בכל צרכיהם‪ ,‬עד כי הרבה‬‬ ‫מה‬ם גם מתו ברעב‪ ,‬אז קראו לשמעון לשלום‪ ,‬והוא נת‬ן להם את בריתו שלום‪,‬‬ ‫אבל גרשם מה‬מבצר‪ ,‬ויטהר את המקום ההוא מן הגלולים הרבים‪ ,‬ומכל טומאתם‪,‬‬ ‫ויבואו שם שמעון וכל בני ישראל עמו‪ ,‬בשלשה ועשרים להדש השני בשנת‬ ‫מאה ושבעים ואחת‪ ,‬בתודה וקול זמרה, ‬וכפות תמרים‪ ,‬נבל ותוף וכנור‪ ,‬כי אויב‬ ‫גדול הוסר מישראל‪ ,‬וישימו לה‬ם לחק לחוג בכל שנה ‬את היום הזה ליום תשועה.‬״‬ ‫ וכן הם גם דברי מגילת תענית פרק שני:

"‬בעשרים ותלתא ביה (בחדש אייר) נפקו בני אקרא מירושלים, שה‬יו‬ ‫מצירים לבני ישראל ולא היו יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה, ‫וכשגברה ‬בית חשמונאי הגלו אותם משם ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב‪.‬״‬ ‫ ואחרי כל הדברים האלה ‬יפתח לנו ה‬שער להבין את כל הדברים מאחרי‬ ‫המלחמה ואילך. ‫