הצדוקים והבייתוסים
קצג
ומצד השני הננו רואים כי אף אשר שלומי אמוני ישראל לא הלכו בגדולות ויראו מנוחה נם אם יכלו לשבת בפנת גג, בעיר מכמש ,וכמה נקל הי׳ אז לחבר בוגדים כי ישלימו גם הם עמהם ככל אשר עשה בכחידעס ,והלא כפי שראינו מדבריהם עם אלקימום לא בקשו דבר כי אם לתת להם מנוח ,בכל זה לא עשו כן.
ואלה חבר בוגדים היו כבר גם חזקים כל כך עד כי גם אחר עבור חמש שנים לא ערבו לעצמם יונתן ואנשיו לבוא לירושלים ,או להלחם עמם ולגרשם משם. ואך מתוך מעשי דברי הימים בא הדבר ,בשנת מאה וששים ליונים ,הנה מאת ד׳ היתה נסבה ובסוריא באה עוד הפעם חדשה גדולה ,ושני מלכים נדונו שם יחד מלחמת הכסא ,ולשניהם היתה אז נחוצה קרבת היהודים ,ובידעם כי המתיונים יחיו רק על חרבם ,אבל העם בכללו ינהו אחרי יונתן ובעלי בריתו ראשי האומה, הנה נאמר שם סי׳ י׳ לאמר: בשנת מאה וששים בא אלכסנדר בן אנטיוכוס עפיפאנעס וילכוד את עכו וימליכו אותו עליהם ,ודעמעטריוס נבהל מאד ויאסוף את חילו ,וישלח ליונתן מכתבי אהבה ושלום לבקשו כי יהי׳ בריתו אתו ,כי אמר דעמעטריוס לשריו עלינו לקדם פני הדבר טרם ישים יונתן את ידו עם אלכסנדר בזכרו את אשר עשינו לו ולאחיו ולכל עמו ,כי על כן יקדם את פני יונתן בדברי נגידים ,ויתן לו רשות להעמיד חיל־תמידי ולהכין כלי נשק ,ולהקרא בעל ברית המלך דעמעטריוס ,ואת בני התערובות מגדולי העם אשר שמו במבצר עיר דוד (אקרא) פקד להוציא לחפשי ,ולמסור אותם ליונתן ,אז בא יונתן לירושלים עם מכתבי המלך ויקרא את כל הדברים באזני כל הקהל ,ויפול פחד גדול על יושבי המבצר (אקרא) בשמעם כי כרת המלך ברית עם יונתן ,וכי גם הרשה להעמיד חיל־תמידי, וישיבו לו את בני התערובות כפקודת המלך ,ויונתן השיבם אל בית אבותם.
ובכל אשר התישב אז יונתן בירושלים ,הי׳ אז עוד המבצר (אקרא) בידם, ונם בערי המדינה אף כי כל העם היו לבם אחרי סנולת העם ויונתן בראשם, ועל כן ערי הפרזי אשר שם הי׳ העם שליט בעצמו הי׳ אחריהם ,אבל בהמבצרים אשר היתה יד "חבר בוגדים" תקיפה, שם החזיקו הם מעמד (עי׳ יאזעפוס .(XIII, 5, 2
בימים ההם נספה דעמעטריוס במלחמה, ואלכסנדר אשר הי׳ עתה למלך קרא גם הוא את יונתן לבוא אליו לעכו בהיותו שם יחד עם מלך מצרים ,אז מצאו "חבר בוגדים״ עוד הפעם עוז בנפשם וישלחו גם הם שלוחים רבים מתוכם להסית את אלכסנדר ביהודים ,אבל המלך לא שם לבו להם ,כי יונתן כבר התחזק ויביא עמו מתנות כסף וזהב ויפיק רצון. ובכל זה היתה גם אז עוד יד "חבר בוגדים" תקיפה בהמבצרים ,וגם מבצר אקרא בירושלים הי׳ בידם. ורק אחרי עבור עוד חמש שנים בשנת מאה וחמש וששים כאשר נתחזקו טובי העם יותר ,ועוז ידם במדינה ובירושלים כבר שב וקרם עור ובשר ,אך אז אסף יונתן את כל העם ויעוררם כי בא העת לקחת מידי "חבר בוגדים" את המבצר בירושלים עצמה.