הנשיאות, והבית דין הגדול
שכא
עצמה לא לקחו אותה ולא התנהגו בה בתור משרה ופקודה, כי אם ככל מורי התורה אשר אך זה לבדו הי׳ קו המקיף את כל מעשיהם, וכל דרכם על הארץ.
ועיקר משרת הנשיאות והאבות בית דין היתה רק זאת להיות ראשי חכמי התורה, בהיות גם הבית דין הגדול עצמו בעיקרו ויסודו רק דבר התורה בישראל ובלשון המשנה במס׳ סנהדרין ד׳ פ״ו:
"ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו תורה יוצאה לכל ישראל."
והראשון בין כל נשיאי ישראל אלה, יוסי בן יועזר, הנה פתגמו היותר גדול אשר הזהיר עליו הי׳ "יהי ביתך בית וועד לחכמים״.
ואך זה לבד הי׳ כל דרכם על הארץ, ואך זה לבד הי׳ כל ענינם, ואך זה לבד הוא גם כל הציור אשר נמצא עליהם במשנה ובגמרא, ואך מתוך השקפה זו יתראו אלינו משם, ראשי המורים ומכובדים גדולים בעם.
בהיות גם כל עיקר דבר הבית דין הגדול עצמו רק דבר התורה, ויהיו הם נושאי דגלה ומלמדיה ברבים והנשיא בראשם לכל דבר־ התורה בישראל.
ושירער מתוך החלטת כל חוקרי העמים יחד יאמר לנו בעמוד 197על הבית דין הגדולnicht ein Collegiurn von Gelebrten, sondern eine : Vertretung des Adels war. ועל זה גם הביא שירער ראיותיהם כי הי׳ זה רק כנסיה של אריסטאקראטים והכהן הגדול עומד בראשם כי הלא הנשיאים אשר לפי דברי המשנה והגמרא היו נושאי משרת הנשיאות כמו הלל ושמאי ורבן שמעון בן גמליאל הראשון, לא ידע יאזעפוס מהם כי אם היותם ראשי חכמי התורה (ראשי הפרושים).
ולא הרגישו כי הנם סותרים את עצמם, כי אך מפני שהם טעו וחשבו שהיתה זה כנסיה של אריסטאקראטים, כי על כן טעו גם בזה וחשבו כי הי׳ בהכרח העומד בראשם נושא משרה של בעלי פקידות, ואלו הי׳ זה שמעיה ואבטליון או הלל ושמאי הי׳ יאזעפוס מזכירם כן בתור פקידים.
אבל אם הכנסיה היתה Collegium von Gelehrten הלא לא הי׳ העומד בראשם פקיד לבוש בגדי השרד ונושא משרה כי אם ראש חכמי התורה, ומה הי׳ לו ליאזעפוס להזכיר יותר (ל״ט) ממה שהזכיר. וזה שהם היו ראשי כל חכמי התורה זה הלא יוצא באמת מתוך דבריו אצל הלל ושמאי בדברים ברורים, ונדבר על זה עוד לפנינו גם בפרט.
וכן הדבר כי הבית דין הגדול של כל ישראל הי׳ בעיקרו ויסודו, בנוי ומשוכלל רק לזה "שממנו תורה יוצאה לכל ישראל״ ויהי באמת Collegium Von Gelebrtenוכל מעשיהם הגדולים בתוך העם הלכו ובאו רק מתוך נקודה זו ,וכל
הערה (ל״ט) עיקר הכל בכל טענותיהם הם דברי יאזעפוס ,חמל הידועים לא הוזכר כי אם רבן גמליאל הזקן, ובכלל אחרי אשר הדברים נכתבו בזמן מאוחר עוד כבר זם נשכח מהכותבים כל תואר פני הדברים עד ששירער עצמו הוכרח להודות כן בעמוד 204בנוגע לכהונתו הגדולה של חנן בן חנן ,ועוד על דברים שונים כאלה וכאלה בכל המשך דבריו, וכן יאמר גם קונען כבר בראש דבריו בעמוד 56וגם אחר זה, וכל הבא לדקדק דקדוקים מהליכת קולמסם ומביא זה לתוך חקירת דברי הימים להכרעת הדברים אינו אלא טועה, ואלו הי׳ זה מעין מלאכתינו היינו יכולים לברר כל זה בראיות היותר ברורות, אבל אין כל זה ענין לדברינו.
