הנשיאות, והבית דין הגדול
משפטים על פי דרכם והוא ישב שם ראש עד כי ראשי העם שלחו שלוחים אל נציב רומא להסיר מהם את הנגע הזה.
ומתוך מה שקרה שם בימי המהומות לפני ימי החרבן, אשר באמת מפורש גם במשנה ובגמ׳ כי הי׳ אז סנהדרין של צדוקים, יביאו הם לראיה על כל מה שהי׳ שם בכל ימי הבית השני מראשו עד סופו.
ומענין הזה עצמו הנם כל הציונים אשר הביא שם שירער מתוך הנמצא אצל הידועים על הזמן האחרון הזה, ומהאמור שם מהתערבות הכהן הגדול קייפא בדבר העסק אשר הכנסיה מסנהדרי ישראל לא התערבה שם כל עיקר בהמשפט עצמו ואשר גם מפורש שם כי הי׳ זה אצל קייפא בביתו, ודבר חנן והצדוקים שם בזמן היותר אחרון, היינו בהזמן אשר מפורש בגמ׳ כי הי׳ אז סנהדרין של צדוקים.
ואמנם כי בחפזם ללכת לא ראו ולא הרגישו כי כל הדבר מענין חנן בן חנן אצל יאזעפוס היא ראיה גמורה נגד כל דבריהם עד שאם שמו לב לדברי יאזעפוס מכל דבר המעשה הזה היו יכולים להכיר משם לבד את כל טעותם.
כי הנה דברי יאועפוס מזה באלטטי׳ XX, 9, 1הם: "אז הוריד אגריפס (השני) את יוסף ממשמרת הכהונה הגדולה ויעלה על מקומו את חנן בן חנן. חנן האב וכו' וחנן זה הי׳ איש קשה מצור, איש אשר לא ישוב מפני כל, וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל, ובהיותו מכת הצדוקים אשר כבר הזכרנו כי משפטם הי׳ משפט קשה יותר מכל שאר היהודים, ולמלאות חפצו בחר לו סנהדרין וכו׳ אז שלחו טובי העם (שומרי תורה ומצוה בלשונו של יאזעפוס) שלוחים חרש אל אגריפס וכו׳ ושלוחים אחרים הלכו אל אלבינוס אשר בא מאלכסנדריא לפגוע אותו בדרכו ויאשימו את חנן, כי בלא רשות אלבינוס לא הי' לו לחנן לאסוף סנהדרין ואלבינוס קיים דבריהם וכו׳ ואגריפס הוריד את חנן ממשמרתו וכו׳.״ והנה כבר הסכימו כל החוקרים כי המשפט הפרטי אשר בא שם בדברי יאזעפוס הוא רק הוספה מאוחרת והוא גם דבר שאין צריך חקירה כלל ומובן מעצמו. וכל התרגשות העם וכל השתדלותם הגדולה עד ששלחו גם מלאכים חרש אל אגריפס הי׳ מפני שחנן ובני חבורתו הראו את תוקף הזרוע לכל העם, וייסרום למשפט קשה ככל דרכי הצדוקים לטובתם ולהנאתם.
והדבר ידוע כי בישיבת הסנהדרין אין היושב ראש בעצמו יכול לעשות לבדו כל מאומה, והכל תלוי בהכרעת רוב הסנהדרין ככל דין התורה אחרי רבים להטות. ועל כן הנה הדבר מבואר מעצמו שכל חביריו היו מהצדוקים מתי סודו אשר על פיהם עשה מה שעשה עד כי היו יחד נוראים על כי סביבם, ותהי השתדלות כל העם גדולה גם אצל אגריפס גם אצל אלבינוס להסיר מהם את המות הזה.
וזה הוא באמת ענין דברי יאזעפוס אשר הקדים לפני כל הסיפור הזה ״ובהיותו מכת הצדוקים אשר כבר הזכרנו כי משפטם הי׳ משפט קשה יותר מכל שאר היהודים". והיינו שהוא הי׳ כן ומתי סודו הסנהדרין אשר אסף מבני חבורתו הצדוקים ואשר על ידי כולם יחד יצאו המשפטים האלה, אשר כל העם רגזו תחתיהם
