שיט
הנשיאות, והבית דין הגדול
והעמידו עצמם גם בסכנה ושלחו מלאכים חרש לאגריפס, ומלאכים לאלבינוס לפגוע אותו בדרכו.
ומבואר הדבר שכל זה הי׳ אז חדשה נוראה, עד כי העם חפשו תחבולות איך להנצל מהם. והנה לא הרגישו כל החוקרים האלה בכל זה כל מאומה, ויבואו ויאמרו כי כן הי׳ גם בכל ימי הבית השני סנהדרין של אריסטאקראטים צדוקים וכהן גדול אריסטאקראטי עומד בראשם, וכי גם לא נשתנה עיקר הדבר עד החרבן.
אבל אם כן הלא לא הי׳ בזה דבר חדש, כי הלא כן הי׳ גם בכל העתים ובכל הזמנים.
ומה ענין לדברי יאזעפוס במקום הזה ולכל ההקדמה אשר הקדים כי משפטם של הצדוקים הוא משפט קשה יותר מכל שאר היהודים.
אבל הלא במשפטם ודינם של חנן ומתי סודו האריסטאקראטים הצדוקים נהגו כל הסנהדרין עד היום בהיות הם ורק הם עומדים בראש הסנהדרין מימי עולם ושנים קדמוניות, ככל חלומם של החוקרים האלה.
ומה זה התרגש פתאום כל העם, הלא המשפטים והדינים האלה הי׳ נהוגים ביניהם מאז ומעולם, ואם הי׳ שם איזה זמן מימי שלמינון ואילך כי גם חכמי התורה דחקו ונכנסו והשיגו איזה מושבות שם, הלא יודעים הם החוקרים האלה לאמר לנו שגם אז לא נשתנה יסוד הדבר וצורתו, אשר האריסטאקראטים עמדו שם בראש, ויהיו הם העיקר.
ולהיפך אם מדברי יאזעפוס אלה הננו רואים כי משפטם ודינם של הסנהדרין עד אז הי׳ על פי דבר חכמי התורה, או בלשונו של יאזעפוס ככל דבר שאר כל היהודים, ולא כהאריסטאקראטים הצדוקים.
הלא מזה עצמו הדבר מבואר כי בכל הזמנים עמדו שם בראש ראשי חכמי התורה ודבר חנן ובני חבורתו הי׳ לגמרי דבר חדש עתה.
והרי גם אלו הי׳ נדרש לנו ראיות על זה שבכל יתר הזמנים ובשעה שהיו שם השנים כתקונן היתה הסנהדרין רק מחכמי התורה, ובראשם עמדו חכמי התורה, הי׳ המקום הזה מדברי יאזעפוס יכול לבוא בין הראיות הגדולות להכריע הדבר.
והנה נתהפכו להם הדברים עד שיביאו דברי יאזעפוס אלה לראיה גדולה כי מימי עולם הי׳ רק הכהן הגדול הצדוקי האריסטאקראטי עמד בראש הסנהדרין, וכי הסנהדרין עצמה היתה בעיקרה רק מאלה, ויבואו להכריע את הדבר על כל ימי הבית השני על ידי דברי יאזעפוס במשפט הורדוס ודבריו ממעשי חנן בן חנן וכל אגפיו.
וקוהנען גם הוא בעמוד 60אחרי הביאו את ראיתם הגדולה ממשפט הורדוס ודבר הורקנוס, אשר כבר נתבאר כי טעו ולא הבינו ענין הדברים יוסיף לאמר:
"והראיה הזאת איננה עומדת יחידה, ואליה יחובר את אשר לפי דברי יאזעפוס אלטטי׳ XX, 9, 1השתמש חנן הכהן הגדול בהזמן אשר הי' בין מות הנציב פעסטוס לבין ביאת אלבינוס לזה ויאסוף סנהדרין וישפוט וכו׳ כן הדבר כי האשימו אותו לפני אלבינוס והוא כעס עליו על זה, וגם הורד ממשמרתו על ידי אגריפס אבל אשמתו לא היתה על מה שקרא אסיפה מסנהדרין כי אם על אשר עשה זה בלא רשות מאלבינוס״ אלה דבריו.
