הנשיאות, והבית דין הגדול
שיד
ואין לנו בתורה כי השופטים מחויבים להעמיד עצמם בסכנה כזו, לדון את איש אשר הנם יודעים מראש כי אם יחייבוהו בדין יהרוג הוא אותם ולא הם אותו.
ויאזעפוס שם יאמר: "הורדוס בא לירושלים, אבל עשה בעצת אביו (אנטיפטר האדומי) אשר יעצו כי יבוא אל הורקנוס לא כאיש פרטי כי אם בראש צבא חילו, אשר יגינו עליו וכו׳ כאשר בא הורדוס אל הסנהדרין בראש צבא החיל המגינים עליו אחזה רעדה את כל וכו׳.״
ואיזה דרך הי׳ במשפט כזה אשר אין על עפר משלו, איך הי' אפשר בלא מושל המדינה.
גם עתה כאשר בא גם הורקנוס לבית המשפט בידעם עד כמה הנהו קשור בין זרועות אנטיפטר האדומי ובניו לא בטח לבם למראה בלהות כזאת ורעדה אחזתם עד אשר עודדם שמאי הזקן.
אבל אילו היו עזובים לנפשם, עם צבא החיל הזה אשר יעופפו בחרבם הקשה נגדם ,הלא לא הי׳ אפשר כלל לחשוב בדבר משפט, ולא הי' מקום גם לשבת בדבר המשפט המשונה הזה. ובדברי שמאי הזקן אשר דבר רתת נאמר מפורש "הורדוס וכו׳ הביא עו צבא חיל מזוינים העוטרים אותו למען אשר אם כפי הדין נחייב אותו אז יהרגו את כולנו יחד".
ורק מפני כי הי׳ שם גם מושל המדינה הי׳ אפשר לשבת כסאות למשפט נפלא כזה.
ואחרי אשר חזק שמאי את לבבם הנה לא מצא הורקנוס הדרך איך להצילו מידם כי אם לדחות המשפט ולתת להורדוס ידים לברוח.
אבל אלו לא הי׳ הורקנוס עצמו שם לא הי' אפשר לא לבד להוציאו להורג, כי אם שלא הי׳ אפשר כלל לדון את דינו, אף כי לחייבו בדין, בין צבא חיל מזוינים העומדים עליהם להומם ולכלותם.
ג) וכל החוקרים האלה לא ידעו גם את עיקר דבר המשפט הזה (ל"ז). אשר לא הי׳ כלל מתוך משפטי התורה להסנהדרין, ככל דיני רוצח נפש, כי אם ממשפטי המדינה אשר אי אפשר לדון כי אם על פי המלך ומושל המדינה.
והדבר הזה הי׳ ממש כמשפטם ודינם של יועצי ינאי אשר יעצו לו לצלוב את השמנה מאות אנשים אשר נאמר שם אצל יאזעפוס אלטטי' XIII, 16, 2:
"כל הארץ באה אל המנוחה רק הפרושים לא נחו כי הם הרעישו לפני המלכה להרשות להם לדון בדיני נפשות את יועצי אלכסנדר ינאי וכו׳.״ והדבר ידוע כי אם יקום איש על רעהו ורצחו נפש על סנהדרי ישראל להעמידו במשפט, ודבר אין לזה להמלך ומושל המדינה, ואינם צריכים על זה רשיון מיוחד מהמלכות, והוא כן גם אצל כל האומות המתוקנות.
הערה (ל"ז) וכל כך הי' נעלם מהחוקרים האלה כל ענין דבר הסופרים הזה עד שחשבו זה ככל דבר משפט אדם פרטי הנידון על פי בית דין על מעשיו אשר עשה ככל דין אדם פרטי, והביאו ראיה מזה שאז כבר שב כח הבית דין שבירושלים גם על ארץ הגליל מבלי לדעת שאילו הי׳ זה ענין משפט מכל דבר רוצח אדם הנידון על פי בית דין לבד הי׳ נידון בארץ הגליל גם בשעה שהי' שם בירושלים כל הבית דין חגדול על מקומו בכל תקפו וכבר נתבאר לנו זה לעיל בעמוד .57
