שיא
הנשיאות, והבית דין הגדול
וזרועם משלה להם בכל המקומות האלה על פי תוקף מלכי מצרים, אשר גם נתנו להם אנשי חיל וצבא רב הסרים למשמעתם, להלחם עם יושבי הערים ולהפיק חפצם ביד חזקה, ועל ידי זה עצמו היתה אז חדשה בארץ יהודה, דבר אשר לא הי׳ לפני זה, כי נוסדה כתת אבירים הולכים בדרכי היונים, ונותנים חתיתם בארץ החיים, כתת אבירים אשר גם בהמיר ארץ השתדלו בכל כח ידם להביא את כל רסן הממשלה רק תחת ידם, ולהכריח את כל העם ללכת רק בדרכם (ל״ה).
ואלה הם האריסטאקראטים הצדוקים אשר נראה ביהודה מאז ואילך, אשר הותחלו לפני ימי החשמונאים, ויהי ראשיתם בימי יוסף החוכר ובניו, והלכו כן הלוך והתחזק, הלוך והתחבר עד כי בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס הפיקו כל חפצם ויביאו שמד על יהודה.
וכבר גם נתבאר לנו כל מעשיהם בימי השמד והמלחמה וכי גם שרפו את כל ספרי התורה אשר מצאו, ויהרגו גם את כל האנשים אשר נמצאו אצלם ספרי הקדש, ויוציאו להורגים את כל איש ואשה אשר מלו את בניהם והנה גם העמידו עבודה זרה במקדש ועל המזבח.
ואיזה חקירה יכול להיות על הזמן שאחרי המלחמה, ואיזה ספק יכול להיות בזה, כי כאשר נצחו אותם בני ישראל נצחון גמור בימי שמעון החשמונאי אחרון האחים, אחרי מלחמות נוראות של שלשים שנה רצופים, הרחיקו אותם מכל משרה ופקודה במדינה.
ואיזה ספק יכול להיות בזה, כי אחרי הנצחון הגמור הזה נתרחקו לגמרי לא לבד מבתי המשפט, ומלשבת בסנהדרין, עיקר המקום אשר שם הכל תלוי בחוקי התורה וכל משפטי התורה ,ועיקר המקום אשר שם נדרש לכל לראש ידיעת התורה ושמירתה בכל טהרת קדושתה.
כי אם שגם לא יוכל להיות כל ספק כי הוסרו אז מכל משרה ופקודה במדינה, תהי׳ איזה שתהי׳ אפי׳ של ריש גרגותני.
ובחשמונאים א׳ סי׳ י"ג בסיפור אחרית וסוף כל דבר השמד והמלחמה נאמר (שם מ״ט:)
״אלה אשר בהמצודה בירושלים (האריסטאקראטים המתיונים) לא יכלו עמוד עוד, כי לא יכלו לצאת ולבוא ולעשות מקנה וקנין, ויחלו לסבול גם מחסור בכל צרכיהם עד כי הרבה מהם מתו ברעב, אז קראו לשמעון לשלום, והוא נתן את בריתו שלום, אבל גרשם מהמבצר, ויטהר את המקום ההוא מכל גלוליהן ומכל טומאותם, ויבואו שם שמעון (וכל בני ישראל עמו) בשלשה ועשרים לחדש השני בשנת מאה ושבעים ואחת (ליונים) בתודה וקול זמרה וכפות תמרים נבל ותוף וכנור כי אויב גדול הוסר מישראל, וישימו להם לחק לחוג בכל שנה את היום הזה ליום תשועה."
והנה יבואו החוקרים האלה ויאמרו לנו כי האויב הזה ,האויב היותר גדול אשר הוסר עתה מישראל, אך יצוא יצא מן המצודה ואך טהרו בני ישראל את גלוליו וכל טומאתו משם, מהרו וישאו אותם על כפים ויעשום לראשי הסנהדרין
הערה (ל״ח) ובהיות יוסף החוכר ובניו נכדי שמעון הצדיק נתקרבו אליהם ביותר בני משפחתם הכהנים ועל כן באמת נראה גם אחר זה גם בין המתיונים אשר ראשיהם היו מהכהנים, וכן נראה כל זה גם בהצדוקים בהיות ראשי הצדוקים יוצאי ירך המתיונים הראשונים ככל אשר כבר נתבאר (עי׳ גם עמוד 387והלאה).
