תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
592 וכל זה הוא רק בנוגע לאיסור שמן, אבל בנוגע ליין (ולדברי מקצת מהמפרשים גם לפת) הנה הדברים מפורשים בספר דניאל "אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו."
והדברים באו בגמ׳ (לרב שהלכה כמותו וכן הוא לר' יוחנן) על פי סיגנון של הרשות (כ"ב) אבל הוא יוצא לגמרי מדברי הכתובים שם:
"ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל וכו׳ ילדים אשר אין בהם וכו׳ וללמדם ספר ולשון כשדים וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש וכו׳ וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל וכו׳ ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני את אדני המלך וכו׳ ויאמר דניאל אל המלצר אשר מנה שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרענים ונאכלה ומים ונשתה וכו׳ וישמע להם וכו׳ ויהי המלצר נשא את פת בגם ויין משתיהם ונתן להם זרעינים וכו׳."
והנה אף שאין הכונה ילדים קטנים כי אם נערים אשר כבר נתגדלו (עי׳ דברינו על שם ילדים בכל כיוצא בזה בחלק ב עמוד 5בהערה) כמו שהוא לשון הכתוב "ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל הכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך ללמדם ספר ולשון כשדים" אבל זה ודאי שהיו עדין לגמרי בימי עלומיהם בעודם בימי התלמדם עוד.
ודבר ברור הוא שאם הם השתדלו בזה כל כך תחלה על ידי שר הסריסים עצמו וכאשר לא הפיקו חפצם ממנו השתדלו על ידי המלצר בודאי שהי׳ זה אז כבר דבר הנאסר, והם נתנו אל נפשם להשמר מזה וכמו שהוא באמת לשון הכתוב "וישם על לבו אשר לא יתגאל וכו׳ ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל".
וענין הדבר הוא כן כאשר התישבו עתה בני ישראל בארץ גלותם וישובו אל ד׳ בכל לבבם ובכל נפשם ראו לבנות להם חיץ לבלי יתערבו בגוים בישבם בגולה בין העמים על נהרות בבל ועל כן אסרו על נפשם את כל הדברים האלה.
ודניאל וחביריו אשר נלקחו אל בית הספר אשר להמלך הם הי׳ אז הראשונים אשר באו על ידי זה לידי נסיון.
אבל כל התלמידים מבני יהודה אשר כדברי הכתוב שם היו "ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה" כולם היו עם דניאל יחד להשמר ולהזהר מזה, ככל אשר עשו להם כל בנ ישראל אז משמרת ומעמד בעמים.
הערה (כ"ב) בכרך הבא יבואר לנו כי גם במקום אשר יכלו לסמוך לגמרי על פשטיה דקרא
גם הוא מפורש כן דברו דבריהם בסגנון של דרשה (ועי׳ גם ח״ב עמוד 161בהערה) ,ובמקום הזה מפני שזה נמצא אצל דניאל קראו זה על שמו.
ועיקר הדרשה של רב הוא בנוגע לשמן שזה יאמר אם הם לא הרשו וכו׳ כשתי משתאוד .הבהוב מדבר הה נראה 'מעמו של שמואל דלא דריש שתי משתאות והנאמר שם לפנינו בגם׳ ושמואל סבר על לב שש ובו* הוא לדעתי הוספה וטעות סופר שהרי הדבר פשוט דשמואל לא דריש שחיי משתאית והרי pהוא מפ־רש לשונ־ של רב ״אט* רב אם הם לא דרשו א^ לא דרשינן וכו' בב׳ משתאות הכתוב מייבר״ ,ונזביאר ■:עצמו שיה היא טעמו של 9מואל ד »6דריש ק ,וכל זה רק בשם;.
