תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
רצז
וכבר נתבאר לנו כי בארץ בבל התישנו היהודים בקיבוצים גדולים יחד איש על יד אחיו ועל כן הי׳ להם הנקל לעשות כן ,וזה וכיוצא בזה עוד גם חיזק את מעמדם יחד.
אבל בהיות כל הדברים האלה לא משום סייג לתורה ,שהרי אין שם בתורה שום איסור על זה ובפרט פת ושמן, ואין התקנות האלה לא סייג לתורה ולא משמרת למשמרתה ,כי אם לבנות חיץ בינם לבין העמים.
ולשון הרמב"ם בה׳ מאכלות אסורות פי"ז ה"ט "ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבואו לידי חתנות ,ואלו הן אסרו לשתות עמהם ואפי׳ במקום שאין לחוש ליין נסך ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפי' במקום שאין לחוש לגיעוליהן וכו׳.״ כי על כן הנה אחרי זה בימי הבית השני בהתפזר ישראל לארבע רוחות השמים ,ויבואו גם למקומות אשר אין פת ישראל מצויה ,ואין שם כי אם שמן של עכו"ם ויינם סתם.
וגם בארין ישראל עצמה כבר נתבאר לנו כל הרדיפות אשר סבלו העם בימי החשמונאים מימי יוחנן הורקנוס ואילך בכל הנוגע להתקנות מדרבנן עד שגם שמו עונשים עליהם.
כי על כל זאת הנה בדברים כאלה שיש בהם משום חיי נפש ,ושאין לאיסורן עיקר מן התורה ,נתרפה הדבר כמקומות שונות. וזה הי' דבר בית שמאי ובית הלל אז לשוב על הדבר ולחזק את כל האיסורים האלה.
ובאמת כי בגמ׳ במס׳ ע"ז ד׳ ל״ו הקשו איך אפשר לחשוב גם זה בי"ח דבר שהרי בשעתם הי׳ כבר לתקנות קבועות ,ואם מפני סיבות שונות חזרו לאחר זמן ונפרצו בכמה מקומות ,והם חזקו זה ,אי אפשר לקרוא התקנות האלה על שמם אחרי שגם בשעתם נתקבלו כבר לתקנות קבועות. ועל כן תרצו "אלא דניאל גזר עליו בעיר ואתו אינהו וגזור אפי׳ בשדה."
והיינו שעל כן בא זה על שם המעמד של י"ח דבר לפי שהם גם הוסיפו באיסורו.
והתוס׳ שם כתבו "הכי נמי הוה מצי למיפרך איין אלא משום דאשמן קאי נקטיה.״
אבל הדברים פשוטים כי על יין הלא זה ודאי שאין הגזירה הראשונה כי אם בשתיה, ואין זכר שם מאיסור הנאה ועל כן לא הקשה מיין. וכן נראים הדברים שעיקר מה שעשו במעמד של י"ח דבר בנוגע ליין הי' לאסור בהנאה, ויחד עם זה שבו ויחזקו גם את עצם האיסור ,אף שזה לבדו לא הי' צריך חיזוק, כי לא נפרץ הרבה נם קודם זה. ואמנם כן כי בהיות פת ושמן מדברים שיש בהם חיי נפש ובתוך פיזור ישראל לא יכלו לעמוד בו כי על כן הנה גם אחר י"ח דבר עמעמו על הדבר וזה הוא לשון הירושלמי בשבת שם "פיתן ר׳ יעקב בר אחא בשם ר׳ יונתן מהלכות של עימעום הוא וכו׳ אלא כיני במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הי׳ שתהא פת עכו"םאסורה ועימעמו עליה, והתירוה מפני חיי נפש."