עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/234

‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬

‫רצה‬

לא ‫כן ספר וידים שזה שבו וחזקו ביום ההוא‪.‬‬

‫ובכלל הנה התקנות הפרטיות אשר נתקנו בזמנים מאוחרים‪ ,‬היינו בימי הזוגות‪,‬‬ ‫לא יכלו להיות בשעתן לתקנות‬ קבועות, לפי שרבו המבוכות ועצמו הטלטולים, ‫והעם לא מצאו‬ ‫מעמד‪ ,‬וזה עצמו הוא גם טעם בית הלל שלא רצו לשוב‬ ‫לחזק‬ ‫הדברים בכל מה שנתרפה בין העם‪ ,‬ויהי רצונם להשאיר הדבר כמו שהוא‪. ‬‬ ‫ואך על פי דברינו‬ ‫נוכל להבין את אשר חשבו בין בירושלמי בין בבבלי‬ כל המטלטלין מביאין את הטומאה בי"ח דבר‪.‬‬

כי הנה לשון המשנה מזה במס׳ אהלות פרק ט"ז זה הוא:‬ "כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע אמר ר׳ טרפון אקפח את‬ ‫בני שזו הלכה מקופחת ששמע השומע וטעה שהאיכר עובר והמרדע על כתפו ‫והאהיל‬ צדו אחד על הקבר ‬וטמאוהו‬ משום כלים המאהילים על המת. אמר ר' עקיבא אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימין, שיהו כל המטלטלין מביאין את הטומאה על האדם הנושאן בעובי המרדע ועל עצמן בכל שהן, ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח."

ובגמ' במס' שבת ד' ט"ז אחרי הנאמר שם "‬ואידך מאי היא דתנן כל המטלטלין‬ ‫וכו׳“ נאמר לסוף "ולר׳ טרפון דאמר אקפח את בני שהלכה זו מקופחת בצרו להו‬. ‫אמר רב נחמן בר׳ יצחק אף בנות כותים וכו׳ ובאידך ס"ל כר׳ מאיר‪."

‫והדברים מפליאים ואיך יהי׳ זה מי"ח דבר גם לר׳ עקיבא והלא דברי המשנה‬ ‫מפורשים גם לר׳ טרפון גם לר׳ עקיבא שזה אינו ממה שחידשו לגזור במעמד יום‬ ‫ההוא של י"ח דבר‪ ,‬כי אם מה שהי׳ שם הוראה ‫פשוטה‬ ‫שנשאלו בבית המדרש‬ על ידי מעשה ופסקו‪ ,‬ור׳ טרפון סובר ‬‫שפסקו הכל כדין תורה לבד‪ ,‬ור׳ עקיבא‬ ‫יאמר שצדקו‬ ‫השונים שגרסו מתוך מעשה הוראה זו "כל המטלטלין ‫מביאים את‬ ‫הטומאה בעובי המרדע."

‫ולשון‪ ,‬רש"י ז״ל במס׳ שבת ד׳ י"ז ״ששמע השומע כשנשאלה השאלה על‬ ‫ידי מעשה בבית המדרש ושמע שטמאוהו וטעה ולא ידע משום מה טמאוהו."

‫ועל זה עצמו‬ ‫ילכו גם דברי ר׳ עקיבא‬ ‫שכדין ‫לקחו‬ ‫ממעשה זו דין ״כל‬ ‫המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע" וכלשונו של רש"י ז"ל בסוף פירושו‬ ‫על דברי ר׳ עקיבא "ר׳ עקיבא מילתייהו דרבנן פריש‪“.‬‬ ‫ אבל זה ודאי שגם לר' עקיבא הי' זה הלכה שבאה מתוך הוראה של ‬‫מעשה זה‪,‬‬ ‫רק שר׳ עקיבא סובר שבאמת היתה הוראתם כן‪.‬‬

‫ומה ענין זה להמעמד של י"ח דבר בעלית חנניה בן חזקיה בן גרון‪.‬‬ ‫ והדברים ‫מבוארים שזה ‫בודאי כן הוא שכל ‫ההוראה‬ ‫הזאת היתה על ידי‬ ‫מעשה זה ואז הורו כן‪ ,‬והוסיפו בזה חומרא מדרבנן‪ ,‬אבל מפני שלא פשט איסור‬ ‫זה עוד באו וחיזקו הדבר במעמד הה‬וא‪.‬‬

‫ועל‬ כן לר׳ טרפון שהוא סובר שלפני זה לא גזרו על זה וששמע השומע‬ ‫וטעה‪ ,‬הנה הוא גם סובר‬ ‫ששמע השומע וטעה שחזקו זה במעמד של י"ח‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫ואין הדבר כן‪.‬‬

‫אבל‬ ‫באמת‬ ‫הגירסא‬ הנכונה בגמ' שבת שם הוא כמו שהוא‬ ‫ברשב"א שם‬ שלא גרסי כלל בגמ׳ ולר׳ טרפון, כי ר' טרפון הודה לר' עקיבא וגם לר' טרפון‬ הוא מי"ח דבר‪ ,‬וכתב שם: