עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/232

‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬

‫ועל כן אין בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי שבבלי יחשבו בין י"ח‬ ‫דבר‬ ‫הבוצר לגת‬ ‫ובירושלמי‬ כיצד בוצרין בית הפרס, לפי שענין שני הדברים אחד, רק שלדברי הירושלמי הוסיפו במעמד של י"ח דבר להכריע שהבוצר‬ ‫לגת הוכשר גם בבית הפרס דרבנן‪.‬‬

‫וכיוצא בכל זה נאמר גם בירושלמי‪ ,‬ועל אשר יחשבו שם "תני שמנה עשר‬ ‫דבר גזרו ובשמנה ‫עשר רבו ובשמנה‬ עשר ‫נחלקו ‫ואלו הן שגזרו על פתן וכו׳‬ ‫ועל הלכות ארץ העמים" נאמר שם אחר זה:‬ "ועל הלכות ארץ העמים ולא כן אמר ר׳ זעירא בר אבוגא בשם רב ירמיה‬ ‫יוסף בן יועזר‬ ‫איש‬ ‫צרידה‬ ‫ויוסי‬ ‫בן יוחגן איש ירושלים‬ ‫גזרו טומאה על ארץ‬ ‫העמים ועל וכו׳ הלל ושמאי גזרו על טהרת הידים ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ לוי‬ ‫כך היתה הלכה בידן ושכחוה ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים‪.‬־‬

‫וכל הדברים האלה הולכים ‫למקום אחד וענינם הוא לאמר‬ ‫שבמעמד ההוא‬ ‫שבו וחזקו את הגזירות האלה‪. ‬‬ ‫וכן נאמר בגמ' שבת ד׳ י"ד "תנא אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את‬ ‫התרומה וכו׳ הי גזור ברישא ‫אילימא הא גזור ברישא‬ ‫כיון דהך גזור ברישא הא‬ ‫תו למה לי אלא הך גזור ברישא והדר גזור בכולהו ידים."

‫והתוס׳ שם תמהו בד״ה אף וכתבו "מדקתני אף משמע דעל הספר גזרו תחלה‬ ‫ואחר כך על הידים‬ הבאות מחמת ספר וכיון דסתם ידים לבסוף גזרו כדאמר לקמן‬ אם כן ידים הבאות‬ ‫מחמת ספר בו ביום גזרו דהא ‫בין גזירה דספר לגזירה דסתם‬ ‫ידים גזרו עליהם ואם כן הוה טפי מי״ח דבר‪ ,‬ואם נאמר דעל הידים הבאות מחמת‬ ‫ספר לא באותו‬ ‫פרק‬ גזרו אלא מקודם לכן הוה אתי שפיר. אך לשון אף לא ‫משמע כן ועוד לא‬ ‫יתכן‬ שגזרו על הידים ועדיין ספר עצמו לא הי' פוסל את התרומה.״‬ ‫ והנה נשארו רבותינו בקושיא (י"ט)‪ ,‬אבל הדברים פשוטים‪.‬‬

‫אין ספק שכן הדבר‬ כמו ‫שכתבו הם עצמם "ואם נאמר דעל ידים הבאות‬ ‫מחמת ספר לא באותו פרק גזרו אלא מקודם לכן הוה אתי שפיר."

‫וזה גם‬ נתקבל ולא הי׳ צריך חיזוק בהמעמד של י"ח דבר‪.‬‬

והננו ‫רואים‬ ‫במשנת ידים פרק ג׳ משנה ה׳ שכבר נחלקו בית שמאי ובית‬ הלל אם שיר ‫השירים‬ ‫וקהלת‬ ‫מטמאין את הידים "ר׳ יהודה ‫אומר שיר השירים‬ ‫מטמא את הידים וקהלת מחלוקת ר׳ יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים ושיר‬ ‫השירים מחלוקת ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל."

ויותר מזה הננו רואים במס׳ ידים פרק ד׳ משנה ו' "אומרים צדוקים קובלים‬ ‫אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים‪ ,‬אמר ר' יוחנן‬ ‫בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים‬ ‫אלא זו בלבד הרי הם אומרים‬ ‫עצמות‬ חמור‬

---

‫הערה (י״ט) והתוס׳ יו"ט במס׳ ידים פ״ג מ״ב האריך בקושיא זו וכתב בשם הרמב״ם דכולה חדא‬ ‫גזירה ואי לא הא לא קיימא הא‪.‬‬

‫והדברים תמוהים דהא הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין‬ ‫נאמר על זה בגמ׳ ק בד' י"ד מ״ט גזרו ביה רבנן טומאה דאי לא הא לא קיימא הא, ובכל זה לא לבד שנתפרשו‬ ‫שניהם במשנה כי אם שלדעת הרמב״ם ז"ל עצמו נחשבו לשנים ידים הבאות מחמת ספר לא הוזכרו במשנה‬ ‫כל עיקר‪.‬‬