תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
586
ובית הלל ,על פי זה כיצד בוצרים בית הפרס, ובא מחלוקתם לפנינו במשנה אהלות פרק י"ח משנה א׳: ״כיצד בוצרים בית הפרס מזים על האדם ועל הכלים ושונים ובוצרים ומוצאים חוץ לבית הפרס ואחרים מקבלים מהם ומוליכים לגת אם נגעו אלו באלו טמאים כדברי בית הלל בית שמאי אומרים אוחז את המגל בסיב או בוצר בצור ונותן לתוך הכפישה ומוליך לגת.״ ומחלוקתם היא דבית הלל סוברין דאף שכן הדבר דהבוצר לגת הוכשר אין זה כי אם לטומאה דאורייתא ועל כן מזין על האדם והכלים שיהיו טהורין מטומאה דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס דרבנן לא הוכשרו בהכשר זה כי אם בהכשר גמור ,ובית שמאי סברי דכיון דהבוצר לגת הוכשר הדין כן גם לטומאת בית הפרס. והר"ב בפירושו שם לא דקדק בדבריו ולשונו בא כאילו הי׳ הדבר דמחלוקת בית שמאי ובית הלל כיצד בוצרין בית הפרס הי׳ אחר י״ח דבר.
וכתב שם "ואע״ג דהבוצר לגת הוכשר לקבל טומאה והוא מי״ח דבר שגזרו בו ביום הני מילי לטומאה דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס וכו׳." ואין הדבר כן ומשנתינו מחלוקת בית שמאי ובית הלל נשנית קודם י״ח דבר, ודבריהם הולכים על גזירת שמאי והלל עצמם דהבוצר לגת הוכשר.
וכן הם באת דברי הר״ש שכתב שם ״ואע״ג דמודו בית הלל דבוצר לגת הוכשר דהא שתיק ליה הלל לשמאי בפרק קמא דשבת ד׳ י"ז ומשמנה עשר דבר הוא הני מילי לטומאה דאורייתא וכו׳'. וזה שהוסיף ומשמנה עשר דבר הוא״ היינו רק לאמר הדבר כמו שהוא ,אבל המשנה הולכת על הא דשתיק ליה הלל לשמאי, ובלשון הגמ׳ שם ״וגזור שמאי והלל״ וכמו שיאמר הר״ש מפורש "דהא שתיק ליה הלל לשמאי" והר"ש ידע היטב דזה דשתיק הלל לשמאי אינו ענין לי"ח דבר. והדברים פשוטים כי מחלוקתם היא אחרי גזירת שמאי והלל ,ואף שנאמר על זה וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו״ היינו שברבות הימים ראו שלא פשט איסורו בכל ישראל.
אבל אף שלא פשט איסורו בכל ישראל נהגו העם כן גם אחרי גזירת שמאי והלל ולפני מעמד של י״ח דבר. והדבר יוצא כן מפורש גם מגמ׳ במס׳ פסחים ד׳ ג׳: שנאמר שם: הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה."
ומבואר לנו ומפורש דגם בימי הלל עצמו כבר נזהרו בזה וקבלו העם נהגו לעשות כן עד כי ללשון הראשון שאל ר׳ יוחנן בן זכאי את הלל עצמו "מפני מה בוצרין בטהרה" לפי שכבר נהגו אז ועשו כן.
והדבר מבואר כי גם לפני המעמד של י"ח דבר הנה אחרי מה שגזרו שמאי והלל נהגו באיסור זה ,ומתוך זה גם נחלקו בית שמאי ובית הלל אם להשוות האיסור בין לדאורייתא בין לדרבנן.
ובמעמד של י"ח דבר הכריעו בית שמאי כדעתם ,וחזקו את גזירת הבוצר לגת הוכשר ושזה הוא גם בבית הפרס דרבנן.