עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/231

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬

586‬‬

ובית הלל‪ ,‬על פי זה כיצד‬ ‫בוצרים בית הפרס, ובא ‫מחלוקתם‬ ‫לפנינו‬ ‫במשנה‬ ‫אהלות פרק י"ח משנה א׳‪:‬‬ ‫״כיצד בוצרים בית הפרס מזים על האדם ועל הכלים ושונים ובוצרים ומוצאים‬ ‫חוץ לבית הפרס ואחרים‬ ‫מקבלים מהם ומוליכים לגת אם נגעו אלו באלו טמאים‬ כדברי בית הלל בית‬ שמאי‬ ‫אומרים‬ אוחז את המגל ‫בסיב או בוצר בצור ונותן‬ לתוך הכפישה ומוליך לגת‪.‬״‬ ‫ ומחלוקתם היא דבית הלל סוברין דאף שכן הדבר דהבוצר לגת הוכשר אין‬ ‫זה כי אם לטומאה דאורייתא ועל כן מזין על האדם והכלים שיהיו טהורין מטומאה‬ ‫דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס דרבנן לא הוכשרו ‫בהכשר זה כי אם בהכשר‬‬ ‫גמור‪ ,‬ובית שמאי סברי דכיון דהבוצר לגת הוכשר הדין כן גם לטומאת בית הפרס‪.‬‬ ‫ והר"ב בפירושו שם לא דקדק בדבריו ולשונו בא כאילו הי׳ הדבר דמחלוקת‬ ‫בית שמאי ובית הלל כיצד בוצרין בית הפרס הי׳ אחר י״ח דבר‪.‬‬

‫וכתב שם "ואע״ג דהבוצר לגת הוכשר לקבל טומאה והוא מי״ח דבר שגזרו‬ ‫בו ביום הני מילי לטומאה דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס וכו׳.‬" ‫ ואין הדבר כן ומשנתינו מחלוקת בית שמאי ובית הלל נשנית קודם י״ח דבר‪,‬‬ ודבריהם ‫הולכים על גזירת שמאי והלל עצמם דהבוצר לגת הוכשר‪.‬‬

‫וכן הם באת דברי הר״ש ‫שכתב שם ״ואע״ג דמודו בית הלל דבוצר לגת‬ ‫הוכשר דהא שתיק ליה הלל לשמאי בפרק קמא דשבת ד׳ י"ז ומשמנה עשר דבר‬ ‫הוא הני מילי לטומאה דאורייתא וכו׳‪'.‬‬ ‫ וזה שהוסיף ומשמנה עשר דבר הוא״ היינו רק לאמר הדבר כמו שהוא‪ ,‬אבל‬ ‫המשנה ‫הולכת על הא דשתיק ליה הלל לשמאי, ובלשון הגמ׳ שם ״וגזור ‫שמאי‬ ‫והלל״ וכמו שיאמר הר״ש מפורש "דהא שתיק ליה הלל לשמאי" והר"ש ידע היטב‬ ‫דזה דשתיק הלל לשמאי אינו ענין לי"ח דבר‪.‬‬ ‫ והדברים‬ ‫פשוטים כי‬ ‫מחלוקתם היא אחרי גזירת ‬‫שמאי והלל‪ ,‬ואף שנאמר‬ ‫על זה וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו״ היינו שברבות הימים ראו שלא פשט‬ ‫איסורו בכל ישראל‪.‬‬

‫אבל אף שלא פשט איסורו בכל ישראל נהגו העם כן גם אחרי גזירת שמאי‪ והלל ולפני מעמד של י״ח דבר‪.‬‬ ‫ והדבר יוצא כן מפורש גם מגמ׳ במס׳ פסחים ד׳ ג׳: שנאמר שם‪:‬‬ ‫הנהו תרי תלמידי ‬‫דהוו יתבי‬ ‫קמיה ‫דהלל וחד מינייהו‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫ואמרי לה קמיה דרבי וחד ‬מינייהו‬ ‫רבי יוחנן חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה."

‫ומבואר לנו ומפורש דגם בימי הלל עצמו כבר נזהרו בזה וקבלו העם נהגו‬ ‫לעשות כן עד כי ללשון‬ ‫הראשון‬ ‫שאל ר׳ יוחנן בן זכאי את הלל‬ ‫עצמו "מפני‬ ‫מה בוצרין בטהרה" לפי שכבר נהגו אז ועשו כן‪.‬‬

‫והדבר מבואר כי גם לפני המעמד של י"ח דבר הנה אחרי מה שגזרו שמאי‬ ‫והלל ‫נהגו‬ ‫באיסור זה‪ ,‬ומתוך זה גם נחלקו בית שמאי‬ ובית ‫הלל אם להשוות‬ ‫האיסור בין לדאורייתא בין לדרבנן‪.‬‬

‫ובמעמד של י"ח דבר ‫הכריעו בית שמאי ‫כדעתם‪ ,‬וחזקו את גזירת הבוצר‬ ‫לגת הוכשר ושזה הוא גם בבית הפרס דרבנן‪.‬‬