רצג
תקופת התנאים ,בית שמאי ובית הלל וכן נאמר שם ד׳ י״ז ע"א:
"ואידך הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר הלל אומר לא הוכשר אמר לו הלל לשמאי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה אמר לו אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה נעצו חרב בבית המדרש ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יוצא (י׳׳ח) ואותו היום הי׳ הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והי׳ קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזור וקבלו מינייהו". והננו רואים כי אף שנאמר על זה בגמ׳ בשילוח "וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו, אין הכוונה שלא קבלו זה הצבור כל עיקר, כי אם שלא נתפשט הדבר לכל ,ולא פשט בכל ישראל.
שהרי מתוך גזירה זו דהבוצר לגת הוכשר כבר נחלקו אחר זה בית שמאי
שמאי והלל עצמם אם כן הלא גם נחלקו בי"ח (לבד הי״ח שגזרו) והי׳ צריך לחשוב גם זה רק הלל עצמם ,ואז הלא יהי׳ על שמם ביחוד עוד דברים הרבה.
ובאמת כי כן הי׳ יכול להקשות על זה ממקומות אין מספר ומכל המקומות במשנה אשר באו שם הדברים על שם בית שמאי ובית הלל ,ולא על שם הלל ושמאי עצמם.
אבל כן הוא דרך הש״ס בכל מקום לקצר הדרך במקום שהוא יכול לפתור זה ממקומו.
וכמו כן הלא הי׳ יכול להקשות דהא י״ח דבר לא הי׳ כלל בימי הלל ושמאי וכמו שכבר נתבאר קבלת רב אבל הוא מדחה זה בקצרה ממקומו מבלי להאריך וכמבואר.
הערה (י"ז) וידים לקדש נאמר בגמרא שם כי כבר נגזר זה בימי שלמה ,ויש לזה מקור בדברי הכתובים וכבר עמד על זה החבם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 184ויכתוב שם:
״ודע שכתוב בדברי הימים א׳ כ״ג כי בדברי דוד האחרונים הופקדו גם הלוים במעמדם ליד בני אהרן ״על טהרת לכל קודש" וכי בלשון הזה עצמו כתוב בנחמיה על הזמן שלו וישמרו וכו' ומשמרת הטהרה במצות דוד שלמה בנו, והנה לנו שחסר ויו החבור במסירה ויתכן אם כן כי הסופרים אשר הראשונים מהם כתבו והשלימו ספר עזרא נחמיה מסרו כאן שהדבור ״משמרת הטהרה" יכלול גם נטילת ידים לקודש כנודע שקראו לכל תיקון וסיג משמרת, ושרמזו בחסרון הוי"ו הזה התיקון לשלמה לבדו לפי שייכותו רק לזמנו עם שנמצא כתוב כי בדברי דוד האחרונים וכו׳״ אלה דבריו.
ומי יתן והי׳ הוא עצמו משים לב לעיקר ענין דבריו אלה אשר כתב בשעה שהלך לתומו. והוא כתב שם אחר זה עוד ״ולפי מטרת כוונתנו ראוי להודיע בביע שגם נטילת ידים לחולין, שהוא בודאי משמנה עשר דבר ,הודו עליה באונגליון שלהם שהיא ״משלמנותא דקשישא" מסורת הזקנים הגם שלא עברו מזמן הגזירה עד ענין הספור ההוא רק כמאה שנה לכל היותר.׳׳
וכבר נתבאר בפנים שעיקר הגזירה היתה הרבה קודם זה. ואמנם כי טעה קראכמאל וערבב גזירת ידים סתם הפוסלין את התרומה עם נטילת ידים לחולין ,ויש בזה אריכות דברים ויבוארו לנו כל הדברים האלה במקומם.
הערה (י"ח) נראים הדברים שזה הי׳ אצלם נהוג ובא שבשעה שעמדו למנין ורצו שכל מי שהי' שם יעמוד למנין ,הנה לתת אות שלא יתפזרו עוד כי עומדים למנין היו נועצין חרב בבית המדרש וזה הי׳ האות שלא יוצא אדם ,והיו מכריזין ״הנכנס יכנס והיוצא אל יוצא".
ועל ידי זה נוכל להבין גם את דברי הברייתא בירושלמי על מעמד של י״ח דבר ״תני ששה מהם עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים״ וצ״ל ששה מהם "יצאו". והקרבן עדה שם האריך להקשות על הרמב״ם וכתב ״כתב הרמב׳׳ם וכו׳ ונתקבץ שם קיבוץ גדול מתלמידי ב"ש וב"ה וכו' וקשה הא לפי ברייתא זו לא הי׳ שם רק ששה וכו׳.״ ולא ידעתי מדוע הקשה קושיותיו על הרמב״ם ולא על המשנה דמפורש שם ״נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמנה עשר דבר גזרו בו ביום.׳׳ ואם לא עלו מב״ה כי אם ששה אם כן מה ענין ״לנמנו ורבו" בזה. אבל ט"ס נפל בירושלמי ותחת ״עלו״ צ״ל ״יצאו״ והדברים מובנים.
